שבועות פרק ט', משנה ז'. במשנה הקודמת עמדנו על קו החלוקה של הרביעה השנייה - אימתי חלה הרביעה השנייה, אימתי יורד הגשם השני - וחילקנו בין דעות התנאים וטענותיהם, מתי בדיוק במהלך חודש מרחשוון היא הרביעה האמצעית: בשביעי בו, בשבעה עשר בו או בעשרים ושלושה בו, הכל לפי הדעות השונות. משנקבע שיעור זה של הרביעה השנייה, מציעה המשנה כעת שורה של הלכות נוספות שבהן הרביעה השנייה היא קו הגבול.
"כיוצא בו" - ההלכות שבהן הרביעה השנייה היא קו ההגבלה:
המשכיר בית לחברו: אמר לו "אני משכיר לך אותו עד הגשמים" - מהו קו הגבול, ומה נחשב "הגשמים"? אומרת המשנה: "עד שתרד רביעה שנייה" - עד שיירד אותו גשם שני, וזו כוונת דבריו.
המדיר את חברו בהנאה: מי שהדיר את חברו בנדר שלא יוכל ליהנות ממנו, או שאסר על עצמו ליהנות מחברו, וקבע שאותו נדר יעמוד עד הגשמים - אף כאן הכוונה עד שתרד רביעה שנייה, עד אותו גשם אמצעי.
כניסת עניים לפרדסים: עד מתי בסתיו רשאים העניים להיכנס לפרדסים כדי ללקט את מתנות העניים? עד שתרד רביעה שנייה. הטעם: משמתחילה עונת הגשמים, הרי הם דורכים בתוך פרדסו של אדם והדבר נעשה בעיה לבעל הפרדס. ומשמגיעה עונת הגשמים לנקודה מסוימת, כבר מאוחר מדי, שהקרקע לחה מדי, ואין בעל הפרדס רוצה שייכנסו לשדהו ולפרדסו.
קש וגבבה של שביעית: מאיזו נקודה מותר ליהנות מן הקש והגבבה של שביעית ולשרפם? משתרד רביעה שנייה, משיורד הגשם השני.
בביאור דין הקש והגבבה של שביעית:
הקש והגבבה של שמיטה נחשבים בדרך כלל מאכל בהמה, ומאכל בהמה אינו נשרף ואינו מנוצל לדרכים אחרות מלבד האכלת הבהמה, מחמת קדושת השביעית שבו. ואולם הדבר נכון רק כל עוד הוא ראוי לאכילת בעלי חיים; משנדרך עליו פעמים רבות ונהרס מחמת הגשמים וכיוצא בזה, שוב אינו ראוי לאכילת בעלי חיים, ומאותה נקודה מותר להשתמש בו לשריפה ולשאר צרכים - כגון עשיית לבנים וכדומה, כדרך שהיה במצרים. לפיכך נקבע הדבר לרביעה שנייה: משיורד הגשם השני, שוב אין הקש והגבבה נחשבים מאכל בהמה, ולכן ניתן להשתמש בהם למטרות אחרות.
לסיכום: לאחר שקבעה המשנה הקודמת את זמנה של הרביעה השנייה, מלמדת משנתנו שאותו שיעור עצמו משמש קו הגבלה בארבע הלכות: שכירות בית "עד הגשמים", נדר הנאה שנקבע "עד הגשמים", זמן כניסתם של עניים לפרדסים ללקט, וההיתר להשתמש בקש ובגבבה של שביעית לשריפה ולשאר צרכים - שכן מאותה שעה אין הם ראויים עוד למאכל בהמה.