TheWholeTorah.aiBeta

Sheviis פרק ט' משנה ג': אזורי הביעור

לימוד בחברותא

שביעית, פרק ט', משנה ג'. משנה זו ממשיכה את דיונה של המשנה הקודמת, שלפיה קיימים שלושה אזורים גיאוגרפיים שונים בארץ ישראל לעניין דין הביעור - החובה להיפטר מפירות השביעית, לבערם או להפקירם, מן הרגע שכלו פירות אלו מן השדה. בכל אחד משלושת האזורים, משכלה הפרי מאותו אזור, חל חיוב הביעור.

שלושה אזורים או תשעה?

המשנה הקודמת קבעה שלכל אחד משלושת האזורים הללו יש שלושה תת-אזורים, ובסך הכול תשעה. נחלקו המפרשים בהבנת הדבר:

  1. יש תשעה אזורים נפרדים ממש, ואל כל אחד ואחד מהם מתייחסים בפני עצמו, והחלוקה לשלוש קבוצות של שלוש אינה אלא זיהוי העובדה שניתן לקבץ את התשעה לשלוש קבוצות.

  2. אף שלכל אחד משלושת האזורים יש שלושה תת-אזורים, הקובע הוא האם התוצרת אינה מצויה עוד באף אחד משלושת התת-אזורים שבאותו אזור. כלומר, מסתכלים על האזור כולו: כל עוד האגסים מצויים במקום כלשהו ביהודה - די בכך, ורק כאשר כלתה התוצרת מכל שלושת התת-אזורים של יהודה נדרש ביעור.

הדבר בא לידי ביטוי במשפט הפותח שלפנינו. המשנה שואלת: "למה אמרו שלוש הארצות?" - מדוע נאמר שיש שלוש ארצות, שלושה אזורים שונים? ומשיבה: "שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה" - שאוכלים בכל אחד משלושת האזורים עד שכלה האחרון שבו.

ואף כאן שתי דרכי הבנה:

  1. "האחרון" הוא הפרי האחרון ממש המצוי באחד משלושת התת-אזורים, ומשעה שכלה - חל הביעור.

  2. "האחרון" הוא האחרון מבין שלושת התת-אזורים, ואין הביעור חל עד שכלתה התוצרת משלושתם. לפיכך אם הפרי כלה מהר שביהודה אך עדיין מצוי בשפלה שביהודה - די בכך שלא יתחייב ביעור.

שיטת רבי שמעון:

רבי שמעון בא בגישה שונה לגמרי מזו של התנא במשנה הקודמת, ואומר: "לא אמרו שלוש ארצות אלא ביהודה" - דין שלוש הארצות נאמר ביהודה בלבד, ולא בשאר הארצות; ביהודה היו שלושה אזורים. "ושאר כל הארצות כהר המלך" - כל שאר הארצות דינן כהר המלך, שהוא אחד האזורים שביהודה.

"וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים":

יש המבינים ששורה זו היא המשך דברי רבי שמעון, ויש המבינים שזה תנא קמא החוזר ומדבר. כל הארצות שבארץ ישראל נחשבות לארץ אחת לעניין זיתים ותמרים: כל עוד ניתן למצוא זיתים או תמרים בשדה בכל מקום שהוא בארץ ישראל, לא הגיע זמן הביעור לתמרים ולזיתים, עד שיכלו לחלוטין מכל ארץ ישראל.

לסיכום: במשנה זו עמדנו על טעם החלוקה לשלוש ארצות - "שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה" - ועל שתי דרכי ההבנה בכך: אם "האחרון" הוא הפרי האחרון שבתת-אזור, או האחרון מבין שלושת התת-אזורים שבאותה ארץ. כן למדנו את שיטת רבי שמעון, שדין שלוש הארצות נאמר ביהודה בלבד ושאר הארצות דינן כהר המלך, ואת הכלל שכל הארצות נחשבות כאחת לזיתים ולתמרים, שאין ביעורם עד שיכלו מכל ארץ ישראל.