שביעית פרק ח' משנה ט'. משנה זו ממשיכה את הרעיון שהובא בסיומה של המשנה הקודמת, שאין להשתמש בשמן של שביעית - מחמת קדושת שביעית שבו - לצורך סיכת כלים ושיפתם. השאלה שמשנתנו מעלה היא: מה דינו של הכלי עצמו?
"או שסכו בשמן של שביעית":
המשנה עוסקת בעור שסכו אותו בשמן של שביעית. מנהג זה של סיכת עור בשמן מצוי אף בימינו - נמכר שמן מיוחד למשיחת כפפות בייסבול - וכבר בימי קדם נהגו כן, מן הסתם כדי לרכך את העור ולהופכו גמיש יותר. השאלה היא, אם כן, מה יש לעשות בעור שכבר נסך בשמן של שביעית:
רבי אליעזר אומר: "ידלק" - יש לשרוף את העור שספג את שמן השביעית.
וחכמים אומרים: "יאכל כנגדו" - די בפתרון שהוזכר במשנה הקודמת: לאכול מאכלים בקדושת שביעית כנגד השמן שאבד, ואין צורך לשרוף את העור עצמו.
"אמר להם: שתוקו":
המשנה ממשיכה: "אמרו לפני רבי עקיבא: אומר היה רבי אליעזר, עור שסכו בשמן של שביעית ידלק" - כפי שהובאה שיטתו של רבי אליעזר לעיל, שהעור שנסך בשמן של שביעית ידלק ויישרף. תגובתו של רבי עקיבא הייתה: "שתוקו! לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו" - אל תאמרו הלכה זו בשמו, ואף איני מוכן לגלות לכם מה אמר רבי אליעזר באמת באותו עור שנמשח בשמן של שביעית.
מה אמר רבי אליעזר באמת - שתי דעות בירושלמי:
בירושלמי נחלקו האמוראים מה הייתה אותה אמירה של רבי אליעזר שרבי עקיבא סירב לגלותה:
דעה אחת: רבי אליעזר החמיר עד למאוד, עד שאמר על מי שסך שמן של שביעית לתוך העור - "עצמות של אותו האיש ישרפו", שעצמותיו ראויות לשריפה.
דעה שנייה: להיפך - רבי אליעזר הקל בדבר יותר מן החכמים, עד שאמר שמותר לכתחילה להשתמש בשמן של שביעית לשוף בו כלים, ההיפך הגמור מן השיטה שהובאה בשמו במשנה.
רוב המפרשים מעדיפים את הדעה השנייה שבירושלמי: רבי אליעזר הקל בקולא קיצונית, ורבי עקיבא לא רצה לגלות עד כמה הרחיק בכך, שכן הדעה הנורמטיבית הייתה שאין לנצל את שמן השביעית לסיכת כלים, ואם עשה כן - "יאכל כנגדו".
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין העור שנסך בשמן של שביעית - לדעת רבי אליעזר "ידלק", ולדעת חכמים "יאכל כנגדו" ואין צורך בשריפת העור. עמדנו על סירובו של רבי עקיבא לחזור על דברי רבי אליעזר, ועל שתי הדעות בירושלמי בהסבר אותה אמירה שנעלמה - האם החמיר בקיצוניות או שהקל בקיצוניות, כדעת רוב המפרשים.