שביעית, פרק ח', משנה ז'. המשנה קובעת כי אין לבשל ירק של שביעית, שיש בו קדושת שביעית, בשמן של תרומה. מה טעמו של איסור זה? כדי שלא להביא את הירק לידי פסול, עד שלא ניתן יהיה להשתמש בו.
טעם האיסור לשיטת הרמב"ם:
הרב מבאר על פי הרמב"ם, כי מחמת קדושתה של התרומה היא צריכה להיאכל בטהרה, ומשנטמאה נעשית בלתי אכילה. לפיכך קיים חשש ששמן התרומה הבלוע בירק השביעית ייטמא, ואז לא ניתן יהיה לנצל את ירק השביעית - השחתה שאין בה כל צורך. מוטב אפוא להשתמש בשמן רגיל ולא בשמן של תרומה, כדי שלא להיכנס למצב שבו ייאלץ האדם להשחית בסופו של דבר ירק שיש בו קדושת שביעית.
שיטת הר"ש - חשש הפוך:
הרב יאיר מצטט כאן את הר"ש, שהבנתו שונה מזו של הרמב"ם: לדעתו החשש הוא ההפוך - שהשביעית היא שתעשה את שמן התרומה בלתי אכיל. שכן בשביעית קיים דין ביעור, ומשמגיע זמן הביעור אין לאכול את הפירות, ומגבלה זו תוטל מעתה אף על התרומה.
ויש להעיר כי הבנת הר"ש קשה, שהרי הנושא הנדון כאן הוא קדושת שביעית: זהו העניין שבו עוסקת המסכת, ובפרט חלק זה שבה, ולא איסור השחתת התרומה (אף שאף הוא הלכה). מכיוון שההתמקדות היא במעמדה של השביעית, נראים דברי הרמב"ם קלים יותר להבנה.
"רבי שמעון מתיר":
המשנה ממשיכה וקובעת: "רבי שמעון מתיר" - רבי שמעון מתיר לבשל את ירק השביעית בשמן של תרומה, וזו שיטתו בכל הש"ס: מביאין קדשים לבית הפסול. מותר להכניס דברים מקודשים - בין קרבנות, בין תרומה ובין שביעית - למצב שבו הם עלולים להיפסל בסופו של דבר. לפיכך מותר לבשל: אמנם הדבר עלול להיפסל, ואם ייפסל - ייפסל, אך הרשות נתונה לקחת סיכון זה.
"אחרון אחרון נתפס בשביעית, ופרי עצמו אסור":
המשנה מסיימת בהלכה מעניינת בעניין העברת קדושת השביעית: הפריט האחרון שהוחלף בפירות השביעית נתפס בשביעית ומקבל את מעמדה ההלכתי של קדושת שביעית, ואילו הפרי עצמו - הפרי הראשוני שממנו התחלנו - נשאר אסור.
הרב מדגים זאת בשרשרת חילופים:
החליף פירות שביעית בבשר: הן הבשר והן הפירות עומדים בקדושת שביעית - הפירות אינם מאבדים לעולם את מעמדם, כלשון המשנה "ופרי עצמו אסור", והבשר שהוחלף בהם מקבל קדושת שביעית. בשניהם יחול דין הביעור, ובשניהם יש לנהוג בקדושת שביעית.
החליף את הבשר בדגים: הבשר מאבד את מעמדו, והדגים הם הנתפסים עתה בקדושת שביעית, ואילו הפרי המקורי נשאר בקדושתו כדברי המשנה.
החליף את הדגים בשמן: הדגים שוב אינם בקדושת שביעית, והשמן נתפס בה. מעתה יש להיפטר משני דברים: מן הפירות המקוריים ומן השמן.
זו כוונת הכלל "אחרון אחרון נתפס בשביעית" - האחרון בשרשרת הוא הנתפס בקדושת השביעית; ואף על פי כן "ופרי עצמו אסור" - הפרי המקורי נשאר אסור בקדושתו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את האיסור לבשל ירק של שביעית בשמן של תרומה - לשיטת הרמב"ם מחשש שטומאת השמן תביא את ירק השביעית לידי פסול, ולשיטת הר"ש מחשש שדין הביעור שבשביעית יגביל את התרומה; את שיטת רבי שמעון המתיר, משום שמביאין קדשים לבית הפסול; ואת דין העברת הקדושה בחילופין - "אחרון אחרון נתפס בשביעית, ופרי עצמו אסור".