שביעית, פרק ח', משנה ו'. משנה זו עוסקת בשינויים שעל האדם לנקוט בעת עיבוד פירות שביעית - דרכים שאינן הדרך הרגילה והמצויה - כדי שיהיה ניכר וברור שיש להיזהר בפירות אלו ולנהוג בהם קדושת שביעית.
דרכי העיבוד בשלושת סוגי הפירות:
"תאנים של שביעית - אין קוצין אותן במוקצה" - דרך עיבודן של התאנים הייתה בחיתוכן לחתיכות קטנות, ואין לעשות זאת ב'מוקצה'. הרב מבאר כי 'מוקצה' הוא כלי המיוחד לחיתוך תאנים. "אבל קוצה אותן בחרבה" - מותר לחתוך אותן בחרבה, מלשון חרב, כלי שאין השימוש בו נוח, ואין זו הדרך הרגילה לחיתוך תאנים.
"אין דורכין ענבים בגת" - אין לדרוך ולסחוט את הענבים בגת, שהוא בית הדריכה הרגיל והמצוי. "אבל דורך הוא בעריבה" - מותר לדרוך אותם בעריבה, בשוקת.
"ואין עושין זיתים בבד ובקוטב" - 'לעשות את הזית' פירושו להוציא ממנו את השמן, ואין לעשות זאת בבד, הוא בית הבד, ולא בקוטב - קורת העץ הגדולה שבה היו לוחצים על הזיתים בבית הבד. "אבל כותש ומכניס לבודידה" - מותר לכתוש את הזיתים ולהכניסם לבודידה. 'בודידה' היא לשון הקטנה של 'בד', כלומר בית בד קטן, ולתוכו מותר להכניס את הזיתים שנכתשו.
שיטת רבי שמעון:
רבי שמעון אומר: "אף טוחן הוא בבית הבד ומכניס לבודידה". לדעתו ניתן לבצע את הכתישה, או הטחינה של הזיתים - שהיא תהליך הבא לאחר הכתישה - אף בבית הבד הרגיל. אלא שלאחר מכן עליו להמשיך ולעבד את הזיתים בבודידה, בבית הבד הקטן, ולא במקום הרגיל. אף זהו שינוי שנדרש לעשות, אך אין הוא שינוי קיצוני כשיעורו של השינוי שנקט התנא הקודם.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי בעיבוד פירות שביעית נדרש שינוי מדרך העיבוד הרגילה: את התאנים חותכים בחרבה ולא במוקצה, את הענבים דורכים בעריבה ולא בגת, ואת הזיתים כותשים ומכניסים לבודידה ולא לבד ולקוטב. רבי שמעון מיקל ומתיר לטחון בבית הבד עצמו, ובלבד שיכניס לאחר מכן לבודידה.