לפנינו משנה ו' בפרק ז' של מסכת שביעית. המשנה מונה כמה מינים ודנה בשאלה אם חלים עליהם דיני שביעית:
"הוורד" - וורד הבר.
"והכופר" - ברוש.
"והקטף" - ועוד נעמוד על זהותו.
"והלוטם" - לוטוס.
"יש להן שביעית, ולדמיהן שביעית" - חלים עליהם דיני שביעית, וכן על דמיהם, משום שהם נחשבים למאכל, כלומר לדבר הראוי לאכילה.
דעת רבי שמעון:
"רבי שמעון אומר: אין לקטף שביעית, מפני שאינו פרי" - לדעתו הקטף הוא סוג של שרף היוצא מן העץ, מעץ הבלסם, ואין חלים עליו דיני שביעית. שרף זה אינו פרי, אלא חלק מן העץ עצמו: אין הוא נחשב לתוצרת האילן, אלא לאילן עצמו, ולפיכך אין דיני שביעית חלים עליו.
מכאן יסוד המחלוקת: רבי שמעון סובר שאין דיני שביעית חלים על הקטף, בניגוד לתנא קמא הסובר כי הוא נחשב לסוג של פרי האילן, ומשום שהוא פרי האילן חלים עליו דיני שביעית.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי הוורד, הכופר, הקטף והלוטם - יש להם שביעית ולדמיהם שביעית, מפני שהם ראויים לאכילה. רבי שמעון חולק בקטף בלבד, שכן לדעתו אין הוא פרי אלא שרף היוצא מן העץ, ודינו כאילן עצמו ולא כתוצרתו.