שביעית פרק ו', משנה ו'. במשנה הקודמת למדנו שאין מוציאין פירות שביעית ושמן של תרומה שנטמא מארץ ישראל לחוץ לארץ, אף לצורך שריפה. באופן דומה מלמדת אותנו המשנה כאן: "אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ" - אין להביא תרומה מחוץ לארץ אל תוך ארץ ישראל.
"אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ":
בחוץ לארץ ישנם אזורים מסוימים בלבד שבהם מפרישים תרומה, והם המקומות הקרובים לארץ ישראל. אך אותה תרומה שהופרשה בחוץ לארץ - אין להביאה אל ארץ ישראל. הטעם הניתן לכך בירושלמי: כדי שלא יצאו הכהנים אל חוץ לארץ לקבל משם תרומה.
ראוי לציין כי התרומה שבחוץ לארץ טמאה ואין הכהנים יכולים לאכלה, שכן חכמים גזרו טומאה על כל חוץ לארץ, וממילא אף הפירות הגדלים שם טמאים. אף על פי כן היו הכהנים מעוניינים בה, משום שיכלו להשתמש בה לשריפה, כפי שהוזכר במשנה הקודמת.
דברי רבי שמעון:
רבי שמעון אומר דבר הדומה לדבריו במשנה הקודמת: "שמעתי בפירוש שמביאין מסוריה, ואין מביאין מחוץ לארץ":
"שמביאין מסוריה" - כשם שמותר להוציא מארץ ישראל לסוריה, כך מותר להביא תרומה מסוריה אל ארץ ישראל, מפני שסוריה נחשבת לעניין זה כחלק מארץ ישראל.
"ואין מביאין מחוץ לארץ" - אולם תרומה שבשאר חוץ לארץ אין מביאין אותה כלל.
גם כאן מציינים האחרונים דיוק בלשון: "ואין מביאין מחוץ לארץ" - אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לא רק אל ארץ ישראל, אלא אף אל תוך סוריה אין הדבר מותר.