שביעית, פרק ה', משנה ה'. המשנה עוסקת בשאלה: מאיזה זמן לאחר שהסתיימה שנת השביעית מותר לקנות לוף - שאף הוא סוג של בצל? השאלה נוגעת לקנייה מן החשוד, מי שחשוד שאינו שומר את הלכות שמיטה: מאיזה מועד ניתן להניח שהתוצרת שבידו אינה מתוצרת שביעית אלא גדלה לאחריה, וכמה זמן לאחר תום השמיטה רשאי הקונה לסמוך על הנחה זו?
שתי דעות נחלקו במשנה:
"רבי יהודה אומר: מיד" - מותר לקנות מיד בתום השביעית. טעמו: מי שיש בידו לוף למכירה לאחר שהסתיימה השמיטה, על פי רוב היה הלוף ברשותו עוד מלפניה - בין שהיה בקרקע, בין שהיה בשדה ובין שהיה מאוחסן מתחת לאדמה. אין זה מן הדברים שנוצרו בשביעית, אלא תוצרת שקדמה לה.
"וחכמים אומרים: משירבה החדש" - אין לקנות אלא לאחר שכבר נוצר לוף חדש בכמות מצויה, ורוב הנמכר בא מן החדש. מאותו מועד ואילך מותר לקנות אף ממי שחשוד על שמירת דיני שמיטה. אך קודם לכן אסור, שכן יש לחשוש שאף אם יאמר המוכר כי הלוף שבידו מן התוצרת שלפני השמיטה, שמא אין דבריו אמת.
לסיכום: נחלקו במשנה מאיזה מועד מותר לקנות לוף מן החשוד לאחר השביעית: לדעת רבי יהודה מיד, מפני שרוב הלוף המוצע למכירה מקורו מלפני השמיטה; ולדעת חכמים רק "משירבה החדש", מחשש שאין דברי המוכר אמת.