שביעית, פרק א, משנה ג. להבנת המשנה שלפנינו עלינו להקדים ולעיין במשנה הבאה בהמשך המסכת, בפרק התשיעי, שבה נחלקו רבי יהודה ורבי יוסי בדין מצוות ביעור.
מצוות הביעור ומחלוקת התנאים:
משכלים פירותיה או ירקותיה של שביעית מן השדה, חייב אדם להיפטר מהם אף אם הם מצויים בביתו - זהו הביעור. אך נחלקו התנאים מהו גדר הביעור וכיצד ייעשה:
רבי יהודה: לאחר זמן הביעור אין רשות לאכול אלא לעניים. על הבעלים להכריז על הפירות כהפקר, ומעתה רק עניים - רק אחרים - יכולים לזכות בהם.
רבי יוסי: כל אדם יכול לזכות בהם. משהפקירם, הרשות בידי כל אדם לחזור ולזכות בהם, ובכלל זה בעל השדה עצמו.
לשון המשנה:
"לוף שעבר עליו שביעית" - הלוף, אותו סוג בצל שעסקנו בו במשנה הקודמת, נזרע בשנה השישית ונשאר באדמה כל השישית, בסופה של השישית, במהלך השביעית ואל תוך השנה השמינית. נמצא שיש בו תערובת של גידולי שביעית ושל גידולים שאינם שביעית.
שיטת רבי אליעזר:
"אם לקטו העניים את עליו - לקטו" - אם לקטו העניים את עלי הלוף שצמחו במהלך השמיטה, הרי תפסו בהם בעלות וזכו בהם. "ואם לאו - יעשה חשבון עם העניים" - ואם לא זכו בהם, על בעל הבית, הרשאי לאכול את חלקי הלוף שלא צמחו בשמיטה, לעשות חשבון עם העניים איזה חלק צריך להיות שלהם, מאחר שהלוף כפוף לדיני הביעור.
רבי אליעזר נוקט כדעה שבפרק התשיעי, שלאחר זמן הביעור אין בעל הבית עצמו יכול לזכות, ורק העניים - רק מי שאינם הבעלים - יכולים לזכות. משום כך העניים בעלים על חלק מן הלוף ובעל הבית בעל החלק האחר, ועליהם לערוך חשבון של מי הבעלות על כל חלק ולפצות זה את זה על כך.
שיטת רבי יהושע:
רבי יהושע, לעומת זאת, נוקט כדעה שבפרק התשיעי שאף בעל הבית יכול לאכול. לפיכך: "אם לקטו העניים את עליו - לקטו" - אם הקדימו העניים וניצלו את ההזדמנות ולקטו את אותם עלים שצמחו בשמיטה, הרי הם שלהם. "ואם לאו - אין לעניים עליו חשבון" - ואם לא לקטו, אין לעניים כל תביעה, שכן משהפקיר בעל הבית את הלוף וקיים בו את מעשה הביעור בהכרזתו כהפקר, יכול הוא לחזור ולזכות בו לרשותו, ואין לעניים תביעה מיוחדת בעלי הלוף הזה - אף באותם חלקים שצמחו בשביעית.
לסיכום: המשנה עוסקת בלוף שעברה עליו שביעית, שיש בו תערובת של גידולי שישית וגידולי שביעית, ומחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע תלויה במחלוקת שבפרק התשיעי בגדר הביעור: לדעת רבי אליעזר, הנוקט שרק העניים זוכים לאחר זמן הביעור, אם לא לקטו העניים את העלים - יעשה בעל הבית עמם חשבון; ולדעת רבי יהושע, הנוקט שאף הבעלים חוזרים וזוכים לאחר ההפקר, אם לא לקטו העניים - אין להם עליו חשבון כלל.