שביעית, פרק א', משנה א'. המשנה עוסקת ב'בנות שוח' - סוג מסוים של תאנים לבנות - ובשאלה לאיזו שנה משנות מחזור השמיטה מתייחסים פירותיהן.
לשון המשנה:
"בנות שוח" - סוג מסוים של תאנים לבנות.
"שביעית שלהן שנייה" - שנת השביעית שלהן, כלומר השנה שבה יש לחשוש שבפירות האילן קדושת שביעית, היא השנה השנייה של מחזור השמיטה.
"שהן עושות לשלוש שנים" - מפני שדרושות להן שלוש שנים כדי להבשיל.
ביאור הדברים:
החנטה - ההנצה, כלומר הופעת ניצן הפרי הראשון לאחר נפילת הפרח - היא הקובעת לאיזו שנה שייכים פירות האילן מבחינת שנות השמיטה והמעשרות.
לפיכך, חנטת בנות שוח מתרחשת בשנת השביעית, אולם אין הן מבשילות אלא לאחר שלוש שנים: השנה הראשונה היא שנת השמיטה עצמה, ראשית מחזור השמיטה, ובשנה השנייה של המחזור מגיעות הפירות לכלל הבשלה - ואז יש בהן קדושת שביעית.
דעת רבי יהודה:
"רבי יהודה אומר: הפרסיות" - רבי יהודה מוסיף קטגוריה נוספת: התאנים הפרסיות.
"שביעית שלהן מוצאי שביעית" - הלכות שמיטה חלות על פירות אילן זה במוצאי שביעית, בשנה הראשונה של מחזור השמיטה.
"שהן עושות לשתי שנים" - שכן דרושות להן שנתיים להבשיל מזמן החנטה.
תשובת החכמים:
"אמרו לו: לא אמרו אלא בנות שוח" - החכמים חלקו על רבי יהודה: הלכה זו, שיש לפירות מעמד של לאחר שנת השביעית, נאמרה בבנות שוח בלבד ולא בשום סוג אחר של פרי. לפיכך דין זה נאמר בבנות שוח, ולא בפרסיות.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי החנטה היא הקובעת את שיוך הפירות לשנות השמיטה והמעשרות. בבנות שוח, הזקוקות לשלוש שנים להבשלה, השביעית שלהן היא השנה השנייה של מחזור השמיטה. רבי יהודה הוסיף את הפרסיות, הזקוקות לשתי שנים, ושביעית שלהן במוצאי שביעית, אך החכמים השיבו לו שדין זה לא נאמר אלא בבנות שוח בלבד.