שביעית, פרק ד', משנה ח'. במשנה הקודמת למדנו את היסוד שיש להמתין באכילת פירות שביעית עד שיבשילו כראוי, ועמדנו על השיעור שנקבע לכך בתאנים. משנתנו דנה באותו יסוד עצמו, כשמדובר בענבים.
שני שלבים בהבשלת הענבים:
"הבוסר משהביא מים - אוכל בפיתא בשדה" - הבוסר הוא ענבים שלא הבשילו. "משהביא מים" - משיש בהם נוזל, במידה שניתן לסחוט מהם מעט מיץ. בשלב זה מותר לאוכלם בשדה יחד עם פיתו, אך עדיין מוקדם להכניסם אל הבית, שאין דרכם של בני אדם להכניס לביתם פירות שלא הבשילו כל כך.
"הבאיש - כונס לתוך ביתו" - "הבאיש" פירושו שהענב הבשיל לחלוטין, והסימן לכך הוא שניתן לראות את הזרעים מבעד לקליפת הענב. משהגיע לשלב זה, רשאי לכנוס את הענבים אל תוך ביתו.
וכפי שנאמר גם במשנה הקודמת: "וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע חייב במעשרות" - אף בשאר שנות השבוע, שאינן שביעית ויש בהן חובת מעשר, בהגיע הענבים לשלב השני של "הבאיש" מתחייבים הם בהפרשת מעשרות קודם האכילה.
לסיכום: במשנה זו נקבעו שני שלבים בענבים - "משהביא מים", שבו מותרת אכילה ארעית בשדה בלבד, ו"הבאיש", שבו הפרי בשל לגמרי וניתן לכנסו אל הבית, והוא אף השלב המחייב בהפרשת מעשרות בשאר שנות השבוע.