שביעית פרק ד' משנה ז'. התורה אומרת בעניין השמיטה כי שבת הארץ תהיה "לכם לאכלה" - לאכילה ולא להפסד. מכאן למדנו שאין הפירות אמורים ללכת לאיבוד, ושאסור לאבד את פירות השביעית, כחלק מן ההלכה שיש להתנהג עם פירות שביעית בקדושת שביעית.
מטעם זה אף אסור לבזבז את הפירות בדרך של אכילתם קודם שהבשילו. זו ההלכה שבה עוסקת משנתנו: מאיזה שלב של הבשלה מותר להשתמש בפירות השביעית? עוד נראה כי בסוגי פירות מסוימים קיים שלב הבשלה מוקדם, שבו מותר להשתמש בהם בשדה בלבד, אף שאין הם בשלים דיים כדי להכניסם אל תוך הבית. הבחנה זו שבין השדה לבית היא נושא דיונה של המשנה בעניין התאנים.
שלבי ההבשלה שבמשנה:
"מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית?" - וכך מפרטת המשנה:
"הפגים משיזריחו" - הפגים הם התאנים הצעירות שעדיין לא הבשילו לגמרי. משיזריחו, כלומר משעה שהחלו להאדים מעט, מותר לאכול תאנים בוסריות אלו עם הפת בשדה, שכן באותו שלב הן כבר ראויות למטרה זו.
"ביחלו" - כאשר הבשילו, מותר לאסוף אותן אל תוך הבית. אך קודם לשלב זה, בעודן בשלב של "משיזריחו", מוקדם מדי להכניסן אל תוך הבית.
"וכן כיוצא בהן בשאר שני שבוע": שלב "ביחלו", שבו החלו הפירות להבשיל, הוא הקובע אף לעניין המעשרות בשאר שנות מחזור השמיטה, שבהן נוהג דין מעשרות: באותה נקודה נעשה הפרי חייב במעשרות, משום שמשהגיע לשלב "ביחלו" הוא נחשב כבר לפרי ממש, ויש להפריש ממנו מעשרות.
לסיכום: משנתנו למדה מן הכתוב "לכם לאכלה" - לאכילה ולא להפסד - שאין לאבד את פירות השביעית, ואף לא לאכלם קודם זמנם. בתאנים שני שלבים: משיזריחו - אוכל בהן פיתו בשדה; ביחלו - כונס אותן לתוך ביתו. ושלב "ביחלו", המגדיר את הפרי כפרי ממש, הוא גם השלב המחייב במעשרות בשאר שנות המחזור.