שביעית, פרק ג', משנה ח'. משנה זו עוסקת בבניית המדרגות שהיו נבנות בסמוך לנחלים, במקומות שהמים עוברים בהם בעונת הגשמים, ואשר שימשו בדרך כלל להשקיית השדות.
בניית המדרגות בערב שביעית:
המשנה פותחת: "אין בונין מדרגות על פי הגאיות ערב שביעית משפסקו הגשמים, מפני שהוא מתקנן לשביעית" - אין לבנות את המדרגות בפתח הנחלים, באזורים שבהם עתידים מי הגשמים לזרום כנהר. איסור זה חל בערב שביעית לאחר שפסקו הגשמים, משום שאז נראה הדבר כמי שמכין את המדרגות לקראת שנת השמיטה הקרבה, ושכוונתו להשקות בהן את שדותיו במהלך השמיטה - דבר שאסור.
בניית המדרגות בשנת השביעית:
לעומת זאת קובעת המשנה: "אבל בונה הוא בשביעית משפסקו הגשמים, מפני שהוא מתקנן למוצאי שביעית" - מותר לבנות את המדרגות בשנת השמיטה עצמה לאחר שפסקו הגשמים, שכן אז מתברר שהבנייה נעשית לצורך מוצאי שביעית. בשלב זה שוב אין לו צורך במדרגות להשקיית השביעית, שכן עונת ההשקיה של אותה שנה כבר הסתיימה, ובהכרח אין הוא עושה זאת אלא לצורך השנים שלאחר השמיטה.
"ולא יסמוך בעפר אבל עושה חַיִץ":
אף כאשר הבנייה נעשית באופן המותר - בשנת השמיטה לאחר שפסקו הגשמים - עדיין אין לתמוך את המדרגות בעפר, אלא עושה חַיִץ. מהו חַיִץ? ערימת אבנים או קיר של אבנים ללא שימוש בטיט כלשהו: אבנים המונחות זו על גבי זו, בלא שום דבר המחבר ביניהן.
אילו אבנים מותר ליטול לבניית המדרגות?
בכך קובעת המשנה: "כל אבן שיכול לפשוט את ידו וליטלה - הרי זו תינטל" - כל אבן שהבונה יכול לפשוט את ידו במהלך הבנייה וליטול אותה, מותר לו לקחת. בנטילת אבנים כשלעצמה קיים חשש נוסף מלבד חשש בניית המדרגות לצורך ההשקיה: שמא כוונתו לפַנות את שדהו ולהכשירו לעבודה. משום כך, דווקא כאשר הוא נוטל את האבנים הנמצאות בסמוך ממש, מתברר שאין מטרתו להיטיב עם השדה, אלא לבנות את המדרגות לצורך ההשקיה שלאחר השמיטה.
לסיכום: משנה זו למדה שבניית מדרגות בפתחי הנחלים אסורה בערב שביעית לאחר שפסקו הגשמים, מפני שנראה כמתקן אותן לצורך השקיה בשמיטה, ומותרת בשביעית עצמה לאחר שפסקו הגשמים, שאז ניכר שהוא מתקנן למוצאי שביעית. אף בבנייה המותרת אין סומכים בעפר אלא עושים חַיִץ של אבנים ללא טיט, ואין נוטלים אלא את האבנים שבהישג יד, כדי שלא יראה כמפַנה את שדהו.