המשנה שלפנינו עוסקת בפעולות מסוימות שאדם עושה בשדהו - פעולות העשויות להיראות כאילו כוונתו להכשיר ולהכין את השדה לקראת השמיטה. השאלה היא מהו השיעור שממנו ניכר כי אין זו כוונתו.
לשון המשנה:
"לא יפתח אדם מחצב בתחילה לתוך שדהו, עד שיהו בו שלוש מורביות, שהן שלוש על שלוש על רום שלוש"
"לא יפתח אדם מחצב בתחילה לתוך שדהו" - אין אדם פותח ומתחיל בחפירת מחצב אבנים בתוך שדהו.
"עד שיהו בו שלוש מורביות" - עד שיהיה באותו מחצב די אבנים לשלוש מורביות, כלומר שלוש שורות.
"שהן שלוש על שלוש על רום שלוש" - שלוש אמות על שלוש אמות, ברום של שלוש אמות: קוביה שכל צלעותיה שלוש אמות.
שיעורה של קוביה זו הוא עשרים ושבע אבנים, כל אחת מהן אמה מעוקבת. זו הכמות הנדרשת כדי שיהיה ברור שמטרתו בנטילת האבנים היא לצורכי בנייה, ולא כדי לשפר את השדה לצורכי נטיעה.
לסיכום: למדנו כי אין אדם פותח מחצב חדש בתוך שדהו אלא אם כן יש בו שיעור של שלוש מורביות - שלוש אמות על שלוש אמות ברום שלוש אמות, שהן עשרים ושבע אבנים בנות אמה מעוקבת. שיעור זה מוכיח כי כוונתו לצורכי בנייה, ואין הוא בא להכשיר את שדהו לנטיעה.