משנה ח' בפרק ב' של מסכת שביעית היא המשך ישיר למשנה הקודמת. במשנה הקודמת למדנו כי ישנם סוגים מסוימים של פריטים, ובפרט זרעים, שהקביעה לאיזו שנה הם שייכים אינה נעשית לפי זמן הלקיטה אלא לפי ההשרשה - לפי המועד שבו השרישו. קביעה זו נוגעת לשני עניינים:
האם הם נחשבים כגידולי שנת השמיטה.
האם הם שייכים לשנת מעשר עני או לשנת מעשר שני.
הזרעים שנמנו שם הם: האורז, הדוחן, הפרג והשומשמין (זרעי השומשום). המשנה שלפנינו מוסיפה על רשימה זו סוגים נוספים, ובהם נחלקו התנאים.
דברי רבי שמעון שזורי:
רבי שמעון שזורי אומר: "פול המצרי שזרעו לזרע לכתחילה - כיוצא בהן". כלומר, אם זרע את פול המצרי לצורך הזרע העתיד לגדול ממנו, ולא לצורך הירק הגדל ממנו, דינו בדיוק כדין הזרעים שנמנו במשנה הקודמת - האורז, הדוחן, הפרג והשומשמין - ושנתו נקבעת על פי ההשרשה.
דברי רבי שמעון:
רבי שמעון אומר: "אפונין הגמלונין - כיוצא בהן". האפונין הגמלונין הם קטניות גדולות, ואף להן אותו דין. אף שניתן היה להבין שהן סוג של ירק, קובע רבי שמעון שהולכים בהן אחר ההשרשה, לפי המועד שבו השרישו.
שיטת רבי אלעזר:
רבי אלעזר אומר: "אפונין הגמלונין שמשתרמלו לפני ראש השנה". לדעתו, אין האפונין הגדולים הללו נקבעים לפי ההשרשה, אלא לפי המועד שבו נוצר בהם התרמיל שבתוכו מצויים האפונים. נמצא כי:
אם נוצרו התרמילים לפני ראש השנה - שייכים הם לשנה הקודמת.
אם לא נוצרו עד ראש השנה - שייכים הם לשנה הבאה.
לסיכום: משנה זו ממשיכה את העיסוק בזרעים שקביעת שנתם נעשית לפי ההשרשה, לעניין שנת השמיטה ולעניין מעשר עני ומעשר שני. רבי שמעון שזורי מוסיף את פול המצרי שנזרע לצורך זרעו; רבי שמעון מוסיף את האפונין הגמלונין, אף שהיה מקום לראותם כירק; ורבי אלעזר חולק וקובע כי באפונין הגמלונין הולכים אחר יצירת התרמיל לפני ראש השנה או לאחריו.
בחלק הבא נמשיך בעיון בהמשך דברי המשנה ובגדרי קביעת השנה לגידולים.