שביעית, פרק ב', משנה ז'. השאלה באיזו שנה גדל היבול אינה שאלה תיאורטית, אלא נושאת השלכות הלכתיות מרובות: אם הפרי שייך לשנת השמיטה, הוא כפוף לדיני שביעית; ואם הוא שייך לשנה אחרת, יש לברר אם חלים עליו דיני מעשר שני או דיני מעשר עני. כמו כן אין מפרישים מעשר מפירות שגדלו בשנה אחת על פירות שגדלו בשנה אחרת.
מה קובע את שנת הפרי?
הקביעה אינה נעשית בהכרח לפי הגידול בלבד. בירקות, השנה נקבעת לפי הלקיטה - השנה שבה נלקט הירק - וראש השנה לעניין זה, ההכרעה באיזו שנה אנו עומדים, הוא באחד בתשרי. אולם ישנם גידולים שאינם נקטפים כולם יחד באותו זמן, ולפיכך קבעו להם חז"ל קריטריון אחר, המבוסס על ההשרשה - השנה שבה השרישו. באלו עוסקת המשנה שלפנינו.
לשון המשנה:
"האורז, והדוחן, והפרגין, והשמשמין, שהשרישו לפני ראש השנה - מתעשרין לשעבר, ומותרין בשביעית" - בגידולים אלו נקבעת שנתם לפי מקום ההשרשה וזמנה:
"מתעשרין לשעבר" - המעשר מתייחס לשנה הקודמת, זו שקדמה לראש השנה, שבה השרישו. אם הייתה זו שנת מעשר שני או שנת מעשר עני, מפרישים מהם כדין אותה שנה.
"ומותרין בשביעית" - אם השרישו בשנה השישית, שלפני השמיטה, יהיו מותרים אף בשנת השמיטה, משום שקביעת השנה שאליה הם שייכים נעשית לפי ההשרשה, שהתרחשה לפני ראש השנה.
"ואם לאו - אסורין בשביעית, ומתעשרין לשנה הבאה" - אם לא השרישו אלא לאחר ראש השנה:
לעניין שביעית - אם השנה הבאה היא שנת שמיטה, יהיו אסורים בה.
לעניין מעשרות - המעשר נקבע לפי השנה הבאה, שכן ההשרשה התרחשה לאחר ערב תשרי, לאחר ראש השנה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי בעוד שהירקות נקבעים לפי שנת הלקיטה, ובראש השנה שלהם באחד בתשרי, הרי האורז, הדוחן, הפרג והשומשום - שאינם נלקטים כולם בבת אחת - נקבעת שנתם לפי ההשרשה: השרישו קודם ראש השנה, מתעשרין לשנה שעברה ומותרין בשביעית; השרישו לאחר ראש השנה, אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה.