שביעית, פרק ב', משנה ה'. משנה זו עוסקת בתהליך שהיו עושים לתאנים שלא הבשילו (פגים): היו סכים אותן בשמן ומנקבים בהן נקבים, כדי שהשמן יחדור לתוכן ויזרז את הבשלתן.
סיכה וניקוב בפגי ערב שביעית:
מותר לסוך בשמן תאנים שלא הבשילו ולנקב בהן נקבים כדי שהשמן ייכנס ויסייע להבשלתן, וניתן לעשות זאת עד ראש השנה. אין בפעולה זו כל בעיה.
שתי קבוצות שבהן נאסרו הסיכה והניקוב:
פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית: תאנים שאינן מבשילות לפני ראש השנה כקבוצה הראשונה, אלא בשביעית עצמה. אין לסוכן בשמן ואין לנקבן, שכן העושה כן מהנה ועושה מלאכה לצורך פירות שביעית - דבר שאינו רשאי לעשותו, שהרי פירות שביעית הם.
פגי שביעית שיצאו למוצאי שביעית: תאנים שהחלו לגדול בשביעית ומבשילות רק לאחריה. אף בהן אין סכין ואין מנקבין, משום שיש בהן קדושת שביעית, ובפירות שיש בהם קדושת שביעית אין לעשות תהליכים שונים אלא לאכלם בלבד.
דעת רבי יהודה - הכול לפי המנהג:
מקום שנהגו לסוך: אין סכין, מפני שהסיכה נחשבת שם עבודה. לפיכך, פגים שיבשילו רק בשביעית - סיכתם בשמן נחשבת עבודה בפירות שביעית.
מקום שנהגו שלא לסוך: סכין, שכן אין הסיכה נחשבת עבודה אלא פעולה מזדמנת בעלמא.
ואולם, חלוקה זו של רבי יהודה התלויה במנהג אינה אמורה אלא בפירות ערב שביעית הבאים אל השביעית, שבהם השאלה היא אם הפעולה נחשבת עבודה האסורה בפירות שביעית. אך בפירות שגדלו בשביעית עצמה אין הדבר רלוונטי: הסוגיה שם אינה עשיית מלאכה בשמיטה, אלא אם נוהג האדם בפירות כראוי מצד קדושת שביעית. הגבול בפירות אלו נקבע מכוח קדושת שביעית, ולפיכך אין לעשות בהם כן בכל מקרה - ואין נפקא מינה אם המנהג לסוך ואם נחשבת הסיכה עבודה.
"רבי שמעון מתיר באילן":
רבי שמעון סובר שמותר לעשות עבודה באילן עצמו במוצאי שביעית. אף שמחוברים בו פירות הכפופים לדיני קדושת שביעית, מותרת עבודת האילן, שכן העושה כן עוסק באילן ואין הדבר משפיע על קדושת שביעית שבפירות. במוצאי שביעית אין דיני עשיית מלאכה בשביעית רלוונטיים, וקדושת שביעית אמנם חלה על הפירות - אך כאן אין העיסוק בפירות במישרין אלא באילן בלבד.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי סיכת פגים בשמן וניקובם, שנעשו כדי לזרז את הבשלתם, מותרים בפגי ערב שביעית עד ראש השנה. שתי קבוצות נאסרו: פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית - משום שהפעולה נחשבת מלאכה והנאה לצורך פירות שביעית; ופגי שביעית שיצאו למוצאי שביעית - משום קדושת שביעית שבהם, שאינה מתירה אלא אכילה. רבי יהודה תלה את הדבר במנהג המקום, ואולם רק בפירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית. ורבי שמעון מתיר עבודה באילן עצמו במוצאי שביעית, שכן העיסוק הוא באילן ולא בפירות.