לפנינו משנה ה' בפרק י' של מסכת שביעית. כלל היסוד בדין פרוזבול הוא, שכל ההלוואות שהלווה המלווה קודם כתיבת הפרוזבול נכללות בו, ולפיכך יוכל לגבותן אף על פי מצוות שמיטת כספים; אך הלוואות שהולוו לאחר כתיבת הפרוזבול אינן נכללות בו. משנה זו היא מקורה של הלכה זו, ומתוכה אף נלמד ההבדל שבין פרוזבול ובין שטרי חוב לעניין הקדמת התאריך ואיחורו.
"פרוזבול המוקדם כשר":
פרוזבול שנכתב בפועל באדר, ואילו התאריך הרשום בו הוא חודש שבט שקדם לו - כשר. הטעם לכך: כותב הפרוזבול הוא המלווה, החפץ לגבות את חובו, והקדמת התאריך אינה אלא לרעתו. כל הלוואה שהלווה בין שבט לאדר לא תהיה מכוסה בפרוזבול ולא יוכל לגבותה. נמצא שמיעט בזכות עצמו בלבד ולא הזיק לאיש זולתו, ולפיכך הרשות בידו והפרוזבול כשר.
"והמאוחר פסול":
אך אם רשם בפרוזבול תאריך המאוחר לזמן כתיבתו בפועל - פסול. שכן לפי התאריך הרשום ייראו הלוואות שהלווה לאחר כתיבת הפרוזבול כאילו נכללות בו, ובאמת אינן נכללות בו, שהרי הפרוזבול נכתב קודם להן. ולא זו בלבד שאינו מועיל לאותן הלוואות מאוחרות, אלא שחז"ל פסלו אותו באופן כללי - אף לגבי ההלוואות שקדמו לכתיבתו.
שטרי חוב ושעבוד נכסים:
מכאן עוברת המשנה לדון במעמדם של שטרי חוב, שהם מסמכי ההלוואה. כאשר אדם לווה כסף, נכסיו וקרקעותיו משועבדים מאותה שעה בסכום ההלוואה. אם ימכור הלווה חלק מקרקעותיו לאחר שנעשתה ההלוואה, רשאי המלווה לגבות את חובו מאותה קרקע שנמכרה, שהרי שעבודו קדם למכירה. מכאן חשיבותו של התאריך המדויק: כל קרקע שמכר הלווה לאחר מועד ההלוואה משועבדת, והמלווה יכול לגבותה מן הקונה.
"שטרי חוב המוקדמין פסולין":
שטר חוב שנרשם בו תאריך מוקדם - ההלוואה נעשתה באדר, והשטר מעיד שנעשתה בשבט - פסול. הקדמת התאריך יוצרת רושם שהשעבוד על קרקעות הלווה החל כבר בחודש הקודם, ושבכוחו של המלווה לגבות אף קרקע שמכר הלווה קודם ההלוואה. ובאמת אותה קרקע לא הייתה משועבדת בשעת מכירתה, שכן ההלוואה נעשתה לאחר מכן. לפיכך קנסו חז"ל את המלווה ופסלו את השטר באופן כללי: אין ניתן לגבות בו כלל, אף לא מקרקע שנמכרה לאחר מועד ההלוואה האמיתי.
"והמאוחרין כשרין":
שטר חוב שנרשם בו תאריך מאוחר ממועד ההלוואה בפועל - כשר, שכן המלווה מרע בכך את מצבו שלו בלבד: הוא שולל מעצמו את היכולת לגבות מקרקע שנמכרה קודם התאריך הרשום. הנזק הוא נזק עצמו, ואין בכך פסול.
כמה פרוזבולים נכתבים על מספר הלוואות?
"אחד לווה מחמישה - כותב פרוזבול לכל אחד ואחד" - אדם אחד שלווה כסף מחמישה מלווים שונים, כל מלווה זקוק לפרוזבול משלו על הלוואותיו, ולפיכך נכתבים חמישה פרוזבולים. פרוזבול אחד של מלווה יכול לחול על כמה הלוואות שהלווה.
"חמישה לווין מאחד - אינו כותב אלא פרוזבול אחד לכולם" - חמישה שלוו ממלווה אחד, די בפרוזבול אחד לכל ההלוואות כולן.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי בפרוזבול תאריך מוקדם כשר, שכן המלווה מרע בכך את מצבו בלבד, ותאריך מאוחר פסול לגמרי, שכן הוא יוצר רושם מוטעה שהלוואות מאוחרות נכללות בו. בשטרי חוב הדין הפוך, מחמת שעבוד הנכסים: תאריך מוקדם פסול לגמרי, מפני שהוא מקדים את זמן השעבוד ומאפשר גבייה מקרקע שלא הייתה משועבדת, ותאריך מאוחר כשר, משום שאין בו אלא נזק למלווה עצמו. ולעניין מספר הפרוזבולים: מלווה לרבים די לו בפרוזבול אחד לכולם, ואילו לווה מחמישה מלווים מצריך פרוזבול לכל אחד ואחד.