שביעית, פרק י', משנה ד'. בחלק הקודם עסקנו ברעיון הפרוזבול ובתקנתו, ומשנה זו מלמדת אותנו את נוסחו הממשי של הפרוזבול - לשון השטר עצמה.
לשון הפרוזבול:
המשנה פותחת: "זהו גופו של פרוזבול" - זהו גוף שטר הפרוזבול, וזו הלשון שכותב בו האדם:
"מוסרני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני" - המלווה מוסר את חובותיו לדיינים פלוני ופלוני, הדיינים שבמקום פלוני.
"שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה" - כל חוב שיש לו, שאנשים חייבים לו כסף, יהיה בידו לגבותו בכל זמן שירצה.
"והדיינים חותמים למטה או העדים" - למטה מן השטר חותמים הדיינים, או שהעדים חותמים עליו.
לסיכום: כך או כך, חתימה זו מפעילה את הרעיון שכל השטרות של המלווה, כל שטרי ההלוואה שלו, ואפילו אלה שאינם מתועדים - אפילו מלווה על פה - נמסרים כולם לבית דין. מעתה הם תחת אחריותו של בית הדין, ולפיכך שמיטת כספים אינה משפיעה עליהם.