שביעית פרק י' משנה ג'. במשנה הקודמת עמדנו על המושג של מוסר שטרותיו לבית דין: אדם המוסר את שטרי החוב שלו לידי בית דין אינו כפוף לדיני שמיטת כספים, ובידו לגבות את הלוואותיו אף לאחר שהסתיימה שנת השמיטה. מנגנון זה הוא היסוד שעליו בנויה ההמצאה שאותה מביאה המשנה שלפנינו - הפרוזבול.
לשון המשנה:
"פרוזבול אינו משמט" - הלוואות שנכתב עליהן פרוזבול אין עליהן דין שמיטת כספים, והמלווה יכול לגבותן לאחר השמיטה.
תקנתו של הלל הזקן:
המשנה מוסיפה כי זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, כאשר ראה "שנמנעו העם מלהלוות זה לזה" - אנשים נמנעו מלהלוות כספים איש לרעהו, ובכך עברו על מה שכתוב בתורה בספר דברים: "הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בלייעל". התורה מזהירה שלא תעלה בלבו של אדם מחשבה שלילית, כהמשך הפסוק: "קרבה שנת השבע" - כלומר, מחשש שהשמיטה מתקרבת וההלוואה תישמט, נמנע האדם מלהלוות. התורה מזהירה שהימנעות מהלוואה מטעם זה היא עבירה, ואף על פי כן היו העם עוברים על כך.
יסוד התקנה:
מה עשה הלל? התקין את הפרוזבול. יסודו של הפרוזבול הוא במושג של מוסר שטרותיו לבית דין שנזכר לעיל: הלכת שמיטת כספים נאמרה על ה"רעך", ואין היא חלה על בית דין. לפיכך, כאשר בית דין אחראי על ההלוואה, אין שמיטת כספים חלה עליה. הפרוזבול, אם כן, הוא הנוסח שבאמצעותו מוסר האדם את שטרותיו לידי בית דין.
משמעות המילה 'פרוזבול':
המילה עצמה מורכבת משני חלקים:
'פרוז' - תקנה, דרך לתקן מצב.
'בול' - מונח שמשמעותו אנשים עשירים.
כלומר, תקנה עבור העשירים, שלא יעברו על האיסור שבתורה של אי רצון להלוות כסף. התקנה מתקנת את מצבם ומאפשרת להם להמשיך ולהלוות, מבלי להפסיד את כספם.
לסיכום: במשנה זו למדנו שהפרוזבול אינו משמט, וכי תקנה זו מתקנותיו של הלל הזקן, שבאה למנוע את העבירה על אזהרת התורה "הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בלייעל". יסודה במסירת השטרות לבית דין, שכן שמיטת כספים נאמרה ב"רעך" ולא בבית דין, ואף שמה מלמד על מהותה: תקנה לעשירים, המאפשרת להם להוסיף ולהלוות.