שביעית, פרק עשירי, משנה א'. פרק זה חותם את הלכות שמיטה, ועושה זאת בתיאור הלכות שמיטת כספים: התורה קובעת כי הלוואה המצויה בידי אדם בהגיע השמיטה - נמחלת. לדעת רוב הראשונים, מחילה זו מתרחשת בסוף שנת השמיטה.
"שביעית משמטת את המלווה, בשטר ושלא בשטר":
השביעית גורמת לכך שההלוואה תימחל, בין אם נעשתה בשטר ובין אם לא נעשתה בשטר.
מהי כוונת המשנה ב"בשטר ושלא בשטר"? זהו נושא מחלוקת בגמרא בגיטין, בין רב ושמואל מצד אחד ובין רבי יוחנן וריש לקיש מצד שני:
רב ושמואל: "בשטר" פירושו שטר שיש בו אחריות נכסים - שנכתב בו שאם ההלוואה לא תיפרע, רשאי המלווה לגבות ממקרקעי הלווה. "שלא בשטר" פירושו שאמנם היה מסמך, אך מסמך זה לא כלל אחריות נכסים, כלומר לא שיעבד את מקרקעי הלווה להלוואה. ומלווה על פה, הלוואה מילולית שאין לה תיעוד כלל, בוודאי נשמטת ונמחלת בשמיטה.
רבי יוחנן וריש לקיש: "בשטר" כפשוטו - הלוואה שנכתב עליה שטר ותועדה. "שלא בשטר" - מלווה על פה. אך שטר שיש בו אחריות נכסים, שנכתב בו בפועל כי הלווה מישכן את נכסיו לטובת ההלוואה, אין השביעית משמטת אותו.
"הקפת החנות אינה משמטת":
אשראי שיש לאדם בחנות אינו נשמט. כך היה נוהג החנווני, וכך ניתן לראות עד היום במכולת בישראל: קופסה קטנה ובה כרטיסים ושמות האנשים הקונים בהקפה. אשראי מסוג זה אינו נחשב הלוואה אלא אשראי מתמשך, ואינו הלוואה פורמלית שתישמט בשמיטה.
"ומה עשה מלווה, הרי זה משמט":
אם החנווני והקונה הסדירו את החוב ביניהם - סיכמו את כל הקניות ורשמו אותן כמלווה, כהלוואה - הרי שהחוב כפוף לדיני שמיטת כספים ונמחל. יש המבינים שהדרך להפוך את ההקפה למלווה היא בקביעת זמן פירעון.
רבי יהודה אומר: "הראשון ראשון משמט" - בכל פעם שאדם קונה בהקפה, ההקפה הקודמת הופכת למלווה, ולפיכך היא נשמטת. הקניות הקודמות בהקפה יישמטו אפוא בשמיטה, ורק הקנייה האחרונה אינה נתונה לדיני שמיטת כספים.
"שכר שכיר אינו משמט":
אם מעביד חייב לעובדו כסף עבור שכרו, אין החוב נשמט. אך "אם עשאו מלווה, הרי זה משמט" - אם עשו את החוב הלוואה רשמית, הוא כפוף לדיני שמיטת כספים.
רבי יוסי אומר: "כל מלאכה שפוסקת בשביעית - משמטת". כלומר, לדעת רבי יוסי, הכלל ששכר שכיר אינו משמט תלוי בסוג המלאכה:
מלאכה הפוסקת בשביעית: אם השכר היה עבור עבודה שאין לעשותה בשביעית, הרי באותו רגע נסתיימה העבודה והעובד זכאי לכספו. דין החוב כדין מלווה, ולפיכך הוא משמט.
"שאינה פוסקת בשביעית - אינה משמטת": אם מדובר בעבודה שממשיכה גם בשמיטה, משום שמותר לעשותה, אין אנו רואים בחוב הלוואה אלא שכר שכיר שעדיין מצטבר. וכיוון שהשכר עודנו מצטבר, אין לו דין הלוואה ואינו נשמט.
לסיכום: במשנה זו למדנו שהשביעית משמטת את המלווה בשטר ושלא בשטר, ועמדנו על מחלוקת רב ושמואל ורבי יוחנן וריש לקיש בהגדרת "בשטר" - שטר שיש בו אחריות נכסים או שטר כפשוטו. כמו כן למדנו שהקפת החנות ושכר שכיר אינם נשמטים, אלא אם כן נעשו מלווה; את דעת רבי יהודה ש"הראשון ראשון משמט"; ואת דעת רבי יוסי המבחין בין מלאכה שפוסקת בשביעית, שדינה כמלווה ומשמטת, לבין מלאכה שאינה פוסקת, ששכרה מצטבר ואינו נשמט.