בחלק הקודם למדנו את ההלכה שאם היו עשר נטיעות מפוזרות בתוך בית סאה, מותר לחרוש את כל השדה עד ראש השנה, ואין בהלכה זו דין של תוספת שביעית. מכאן מבקשת המשנה לברר את גדר ההגדרה עצמה: "עד אימתי נקראו נטיעות?" - עד איזה שלב בחיי העץ הוא נחשב נטיעה ולא אילן. בשאלה זו נחלקו התנאים.
שלוש הדעות בהגדרת הנטיעה:
רבי אלעזר בן עזריה - "עד שיחולו": בשנים הראשונות לחיי העץ יש מעמד של ערלה, ופירות שלוש השנים הראשונות אסורים באכילה. בשנה הרביעית - נטע רבעי - יש להעלות את הפירות לירושלים או לפדותם, ובפדיון זה הם נעשים מותרים באכילה. לאחר שנסתיימה השנה הרביעית הפירות חולין ומותרים באכילה לגמרי. בהבנת דבריו נאמרו שני פירושים: יש המפרשים שכוונתו עד השנה החמישית, שבה נעשים הפירות מותרים באכילה מאליהם - בלא צורך בפדיון ובלא העלאה לירושלים; ויש המבינים שהדבר תלוי - בשנה הרביעית הכל תלוי אם אכן נפדו הפירות, ואם לא נפדו, ממתינים עד השנה החמישית, שבה הם נעשים מותרים באופן אוטומטי.
רבי יהושע - "בן שבע שנים": כל זמן שהעץ בן שבע שנים ופחות, דינו כנטיעה. התוספתא מבארת שדבריו נאמרו בזיתים בלבד; בתאנים - עד שהוא בן שש שנים, ובגפנים - עד שהוא בן חמש שנים.
רבי עקיבא - "נטיעה כשמה": אף כאן שני פירושים. יש המבינים שההגדרה נקבעת לפי לשון בני אדם - כל זמן שהאנשים קוראים לו באופן טבעי נטיעה, דינו כנטיעה, ומשעה שהחלו לקרוא לו עץ, שוב אינו נטיעה. ואחרים מבינים שכוונתו לשנה הראשונה בלבד, שהיא הזמן הרגיל שבו נחשב האילן נטיעה, ולאחריה הוא נחשב עץ ואינו עומד בתנאי הלכה זו.
אילן שנגמם והוציא חליפין:
המשנה ממשיכה ודנה באילן שנכרת ונשאר ממנו גדם, והחל להצמיח ענפים חדשים - כלומר לצמוח מחדש. הדין תלוי בגובה הגדם שנשאר:
"מטפח ולמטה": אם נחתך עד לנקודה שנשאר בה פחות מטפח, כל הצומח מאותו גדם - "כנטיעה", דהיינו נחשב נטיעה לכל דבר: הוא כלול בדין נטיעה שלמדנו, וגם מניין הערלה מתחיל מחדש - שלוש השנים הראשונות אסורות באכילה, ולאחריהן שנת נטע רבעי, וכל התהליך מתחיל מבראשית.
"מטפח ולמעלה": אם לא נחתך עד למטה, ונשאר ממנו טפח או יותר - "כאילן", דהיינו הוא שומר על דינו הקודם כאילן.
דברים אלו הם דברי רבי שמעון, והלכה כרבי שמעון.
לסיכום: במשנה זו התבררה הגדרת ה'נטיעה' שעליה נסמכה ההלכה שלמדנו - רבי אלעזר בן עזריה תולה זאת בהיתר הפירות באכילה, רבי יהושע קובע שיעור של שנים (שבע בזיתים, שש בתאנים וחמש בגפנים), ורבי עקיבא קובע את הגדר לפי השם שקוראים לו בני אדם. עוד למדנו את דינו של אילן שנגמם והוציא חליפין: מטפח ולמטה - כנטיעה, ומניין הערלה מתחיל מחדש; מטפח ולמעלה - כאילן, והלכה כרבי שמעון.