שקלים, פרק ו', משנה ה'. במשנה הראשונה בפרק זה למדנו כי שלושה עשר שופרות היו במקדש - שלושה עשר קופסאות צדקה בצורת שופר. במשנה שלפנינו מפורט מה היה כתוב על כל אחד מהם, ולאיזו מטרה נועדו הכספים שהופקדו בתוכו.
הכתובות שעל השופרות:
"תקלין חדתין" - שקלים חדשים.
"תקלין עתיקין" - שקלים ישנים. בהמשך המשנה נראה למה מתייחסים הדברים.
"קינין" - קנים, כספים שנועדו לקרבנות העוף.
"גוזלי עולה" - עבור העופות שהובאו כקרבן עולה.
"עצים" - עבור מי שבא לתרום כסף לצורך העצים שנשרפו על המזבח.
"לבונה" - עבור תרומת לבונה, להקטירה על המזבח.
"זהב לכפורת" - ובביאור הכפורת נחלקו הדעות: לדעה אחת שימש כסף זה לציפוי הזהב שבקודש הקודשים, ולדעה השנייה שימש לכלי השרת שנעשו מזהב, שכן המילה "כפורת" יכולה להתייחס גם לכלי שרת.
"שישה לנדבה" - שישה שופרות שנשאו כתובת סתמית זו.
"שישה לנדבה":
הכספים שהופקדו בשישה שופרות אלו שימשו להבאת קרבנות עולה על המזבח בשעה שלא היה שם דבר אחר - מה שנקרא "קייץ המזבח", מעין קינוח כאשר אין קרבנות אחרים. הטעם שהיו שישה הוא שכל אחד מהם ייצג סוג אחר של כספים עודפים, שכן כספים שנותרו מקרבן צריכים לבוא לעולה:
מותר חטאת - כספים שנאספו לקרבן חטאת ונותרו.
מותר אשם - כספים עודפים מקרבן אשם.
מותר קיני זבים, זבות ויולדות - הכספים העודפים שהופרשו לקרבנות שהיו אמורים להביא זב, זבה או יולדת.
הכספים העודפים מקרבן הנזיר.
הכספים העודפים מאשם של מצורע, המחויב להביא קרבן אשם.
נדבה כללית סתם - מי שאמר שרצונו שכספו ילך לנדבה, הניחו את מעותיו שם.
ביאור "תקלין חדתין" ו"תקלין עתיקין":
"תקלין חדתין" - "שבכל שנה ושנה". שם הניחו את מחצית השקל השנתית שנאספה מכל ישראל, וממנה נלקחה תרומת הלשכה.
"תקלין עתיקין" - "מי ששקל אשתקד, שקל לשנה הבאה". מי שמסיבה כלשהי לא נתן את מחצית השקל בשנה הקודמת, היה מוסיף ונותן את שקלו עבור השנה הבאה. אולם למעשה לא שימש כסף זה למחצית השקל של השנה הבאה, אלא הוא הונח ל"שאר הלשכה" - שאריות מחציות השקל שנותרו בלשכה לאחר שנלקחה ממנה תרומת הלשכה, וכספו נוסף לאותו סכום.
"קינין" ו"גוזלי עולה" - מחלוקת רבי יהודה וחכמים:
לפני הביאור יש להקדים: אדם המחויב להביא קרבן עוף מביא שני עופות, אחד חטאת ואחד עולה. היו שני סוגי עופות הכשרים לקרבן עוף - תורים ובני יונה.
דעת רבי יהודה: "קינין" - אלו תורים, תורי בר; "גוזלי עולה" - אלו בני יונה, היונים הצעירות. "וכולן עולות" - שני השופרות כאחד נועדו לעולות, ואלו קרבנות נדבה. לפי דרך זו, שני השופרות מייצגים שני סוגי עופות שונים, ואין כאן אלא שני סוגים של עולות נדבה.
דעת חכמים: "קינין" - מאותם כספים נלקחו אחד חטאת ואחד עולה, והם נועדו למי שהתחייב בקרבן עוף. "גוזלי עולה" - כולן עולות, עבור מי שרצה להביא עולה בנדבה. לפי דעה זו אין החלוקה תלויה כלל בסוג העוף, שלא כדעת רבי יהודה שתלה את הדבר בסוג העוף דווקא.
לסיכום: במשנה זו נמנו שלושה עשר השופרות שבמקדש והכתובות שעליהם: תקלין חדתין ותקלין עתיקין, קינין וגוזלי עולה, עצים ולבונה, זהב לכפורת, ושישה לנדבה. עמדנו על שתי הדעות בביאור "כפורת", על ששת סוגי הכספים העודפים שנועדו לקייץ המזבח, על ההבדל שבין מחצית השקל של השנה לבין שקלו של מי ששקל אשתקד ההולך לשאר הלשכה, ולסיום על מחלוקת רבי יהודה וחכמים בביאור "קינין" ו"גוזלי עולה" - אם החלוקה היא בין סוגי העופות או בין חטאת לעולה.