שבת, פרק א', משנה י"א. במשנה הקודמת עסקנו בחשש שמא יחתה אדם בגחלים - שכאשר אופים לחם או מניחים עוגה על גבי גחלים, יש חשש שיחתה בהן כדי שהמאכל יתבשל במהירות. משנתנו דנה במקרים שאין בהם חשש כזה.
שילשול הפסח בתנור:
ההלכה היא שבערב פסח, בשעת צליית קרבן הפסח, מותר "לשלשל את הפסח בתנור" - להנמיך את הכבש על השפוד מראש התנור לתוכו. ומותר לעשות זאת "עם חשכה", אפילו סמוך ממש לכניסת השבת, ואף כאשר ערב פסח חל בשבת. כל עוד הניחו את הבשר בתנור לפני השבת, אין לחשוש לכך שהוא מתבשל בשבת, שהרי החשש היחיד הוא שמא ירצה לחתות בגחלים כדי לזרז את הבישול.
הטעם לכך הוא שבכל הנוגע לליל הסדר ולהכנותיו נאמרה הלכה מיוחדת: העוסקים בכך "זריזים הם" - הם עומדים על המשמר, מדקדקים בשמירת ההלכה, ואין חשש שיעשו דבר שאינו כשורה.
מדורת בית המוקד:
מטעם זה עצמו שנינו שמותר "מאחיזין את האור במדורת בית המוקד" - להדליק את האש במדורה שהייתה דולקת בבית המוקד, אותו מקום במקדש שבו הייתה האש דולקת כדי שהכהנים יוכלו להתחמם. מותר להדליקה סמוך ממש לשבת, אף שהיא ממשיכה לבעור בשבת ואפשר שירצו או יצטרכו לחתות בגחליה, משום שהכהנים זריזים הם ומדקדקים ביותר בהלכה.
ובגבולין:
מחוץ למקדש, בגבולין, החשש קיים. לפיכך יש לוודא שהמדורה הגיעה לדרגת בעירה שאין עוד חשש שיחתה בגחליה, והשיעור לכך הוא "כדי שתאחוז האור ברובן". משאחזה האש ברוב המדורה, מותר להדליקה לפני השבת ולהניח לה להמשיך ולבעור בשבת.
דעת רבי יהודה:
רבי יהודה אומר: "בפחמין - כל שהוא". כשמדובר בגחלים, די בהדלקה מועטת, שכן לא יזדקק לחתות בהן. סוגי פחמים אלו היו כאלה שמשעה שנדלקו מעט בתחילה, הם ממשיכים לבעור כראוי ללא חתייה, ועל כן אין חשש שיחתה בגחלים.
לסיכום: במשנה זו נמנו המקרים שבהם אין לחשוש שמא יחתה בגחלים: שילשול הפסח בתנור עם חשכה והאחזת האור במדורת בית המוקד - משום שהעוסקים במלאכות אלו זריזים הם; ובגבולין, שבהם החשש קיים - כדי שתאחוז האור ברוב המדורה. ולדעת רבי יהודה, בפחמין די בכל שהוא, שכן אין צורך לחתות בהם.