שבת, פרק א', משנה י'. משנה זו עוסקת בפעולות שאין לעשותן בערב שבת סמוך לחשכה, אף לשיטת בית הלל.
צליית בשר, בצל וביצה:
"אין צולין בשר בצל וביצה, אלא כדי שיצולו מבעוד יום" - אין אדם רשאי לצלות בשר, בצל או ביצה בערב שבת, אלא אם כן הם עומדים להיצלות עוד לפני כניסת השבת. יסוד האיסור הוא החשש שמא יחתה בגחלים - שמא יבוא האדם לחתות בגחלים בשבת כדי לוודא שתבשילו יהיה מוכן בזמן.
אולם משיצולו מבעוד יום, כלשון המשנה, מותר להשאירם על האש אף בכניסת השבת.
מהו שיעור "שיצולו מבעוד יום"?
הגמרא מעמידה את השיעור בדרגה הנקראת 'מאכל בן דרוסאי'. בן דרוסאי היה שודד ידוע, שהיה רגיל לאכול מאכלים שאינם מבושלים כל צורכם, אף כשהם חצי חיים ובקושי ראויים לאכילה, ודי היה לו בכך. משהגיע התבשיל לדרגה זו, פוחת החשש שמא יחתה האדם בגחלים. ובשיעורה של דרגה זו נחלקו הראשונים:
שיטת רש"י: שליש מן הבישול הרגיל.
שיטת הרמב"ם: מחצית מן הבישול הרגיל.
נתינת פת לתנור וחררה על גבי גחלים:
ממשיכה המשנה: "אין נותנין פת לתנור עם חשכה, ולא חררה על גבי גחלים, אלא כדי שיקרום פניה מבעוד יום" - אין להכניס פת לתנור בזמן הסמוך לחשכה, וכן אין להניח חררה (מין עוגה שהיו רגילים לאפותה על גבי הגחלים) על הגחלים, אלא אם כן יספיקו פניה להעלות קרום קודם כניסת השבת. משהגיעה למידה זו של אפייה, מותר הדבר.
שיטת רבי אליעזר:
רבי אליעזר אומר: "כדי שיקרום התחתון שלו" - לדעתו אין הגורם המכריע קרימת פניה של הפת, אלא קרימת תחתיתה של הפת או החררה.
ונחלקו המפרשים בהבנת שיטתו: מי המיקל ומי המחמיר, ובעצם - מה נוצר תחילה:
אם התחתון קורם תחילה, נמצא שרבי אליעזר מיקל.
ואם התחתון קורם מאוחר יותר, נמצא שרבי אליעזר מחמיר.
לסיכום: במשנה זו למדנו את הפעולות האסורות בערב שבת סמוך לחשכה מחשש שמא יחתה בגחלים: צליית בשר, בצל וביצה - עד שיצולו כשיעור 'מאכל בן דרוסאי' (שליש בישול לרש"י, מחצה לרמב"ם); ונתינת פת לתנור וחררה על הגחלים - עד שיקרמו פניה מבעוד יום, ולדעת רבי אליעזר עד שיקרום התחתון, ובכך נחלקו המפרשים אם דבריו לקולא או לחומרא.