לאחר המחלוקות שלמדנו בין בית שמאי לבית הלל בשאלה אם כליו וחפציו של אדם רשאים לעשות מלאכה עבורו בשבת, באה משנתנו ודנה בשאלה מקבילה: מלאכות ומקצועות הנעשים על ידי נוכרי עבור ישראל בשבת - האם יש בכך בעיה?
לשון המשנה:
"בית שמאי אומרים: אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי, אלא כדי שיֵעשו מבעוד יום. ובכולן בית הלל מתירין עם השמש".
שיטת בית שמאי:
"אין נותנין עורות לעבדן" - אין למסור את העורות לבורסקי מקצועי.
"ולא כלים לכובס נכרי" - ואין למסור את הבגדים לכובס שאינו יהודי.
"אלא כדי שיֵעשו מבעוד יום" - אלא אם כן יש שהות שהמלאכה תיגמר במשך היום, לפני כניסת השבת.
פשוט הוא שאין אדם רשאי למסור לנוכרי מלאכה שתיעשה עבורו בשבת עצמה; אלא שכאן הנוכרי יכול לעשות את המלאכה לפני שבת, בשבת או לאחריה. לדעת בית שמאי מוטל על הישראל לוודא שהנוכרי יעשה את המלאכה לפני שבת, ואין להניח שיעשנה בשבת אף אם נוח לו כך.
שיטת בית הלל:
"ובכולן בית הלל מתירין עם השמש" - בכל המקרים הללו התירו בית הלל למסור את המלאכה לנוכרי אפילו סמוך לשקיעת החמה. ואף שייתכן שהנוכרי יעשה את המלאכה בשבת עצמה - כגון שסוכם עמו לעשותה ביום ראשון והוא בוחר לעשותה בשבת - אין בכך איסור לדעת בית הלל. אך לדעת בית שמאי יש בכך בעיה, ועל הנותן לוודא שהמלאכה תושלם לפני כניסת השבת.
לסיכום: במשנה זו נמשך הדיון שבין בית שמאי לבית הלל, הפעם במסירת מלאכה לנוכרי - עורות לעבדן ובגדים לכובס. בית שמאי מצריכים שהמלאכה תיעשה מבעוד יום, ואילו בית הלל מתירים למסרה אף עם שקיעת החמה, ואין הישראל נדרש למנוע מן הנוכרי לעשותה בשבת.