שבת, פרק ו, משנה ז. במשנה הקודמת הצגנו את עניין הפריפה - דרך לכפתר את הבגד בשבת. משנתנו באה ללמדנו באילו חפצים מותר להשתמש ככפתור לצורך זו.
לשון המשנה:
"פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע, ובלבד שלא תפרוף לכתחילה בשבת"
שלושה חפצים מנתה המשנה, שבהם רשאית האישה לפרוף:
"על האבן" - אבן.
"ועל האגוז" - אגוז.
"ועל המטבע" - מטבע.
אף על פי שאבן ומטבע הם בדרך כלל מוקצה, מותר להשתמש בהם לצורך הפריפה.
התנאי - "ובלבד שלא תפרוף לכתחילה בשבת":
ההיתר מותנה בכך שהחפץ לא ייעשה לכפתור לכתחילה בשבת עצמה. אם האבן או המטבע כבר הופרשו ושימשו ככפתור מערב שבת, מותר להשתמש בהם ככפתור בשבת. אך אם לא הופרשו ולא יועדו לכך במפורש לפני שבת, אין להשתמש בהם בשבת. משעה שהחפץ כבר מתפקד ככפתור, השימוש בו בשבת מותר.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי אבן, אגוז ומטבע כשרים לשמש לפריפה בשבת, אף שאבן ומטבע מוקצים הם, ובלבד שהוכנו ויועדו לתפקיד זה מערב שבת ולא ייעשו לכפתור לכתחילה בשבת.