שבת, פרק ב', משנה ז'. משנתנו משתפת אותנו בפעולות ובהוראות שיש לדאוג להן לפני כניסת השבת, נוסף על הדלקת הנרות. שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו בערב שבת עם חשכה: שניים מהם שאלות, והשלישי אמירה.
שלושת הדברים שיש לומר בערב שבת:
"עישרתם?" - שהרי אין מעשרין בשבת, ואם ברצונו של אדם שיהיה המאכל ראוי לאכילה, עליו לוודא שאינו טבל ושכבר הופרש ממנו המעשר. ובפרט בשבת, שאף אכילת עראי, טעימה בעלמא, אסורה בלא מעשר, משום שהשבת קובעת למעשר: משנכנסה השבת היא עושה את המאכל קבע ומחייבת להפריש ממנו מעשר אפילו לאכילת עראי. משום כך חשוב מאוד להקדים ולעשר לפני השבת.
"עירבתם?" - הכוונה לעירוב תחומין, למי שצריך ללכת בשבת אל מקום שמעבר לתחום, וכן לעירובי חצרות, למי שדר בחצר ומבקש לטלטל בתוכה, שעליו לערב עם שאר בני החצר. יש לוודא, אפוא, שדברים אלו נעשו לפני השבת.
"הדליקו את הנר" - הדבר השלישי אינו שאלה אלא אמירה לבני הבית: הגיע הזמן להדליק את הנרות. ואין זו שאלה, משום שהנרות הם דבר הנראה לעין, בעוד שהעירוב והמעשר אינם ניכרים אם נעשו אם לאו.
בין השמשות:
המשנה ממשיכה ומלמדת מה דינו של אותו פרק זמן בערב שבת שאין ברור בו אם כבר נכנסה השבת אם לאו, הוא הזמן הקרוי בין השמשות. בלשון המשנה: "ספק חשכה" - ספק אם כבר הגיע ללילה גמור, ספק שמא עדיין אין זה לילה.
בפרק זמן זה אסורים הדברים הבאים:
הפרשת מעשר מדבר שהוא ודאי טבל - איסור מדרבנן, מפני שהדבר נראה כתיקון.
הטבלת כלים במקווה - אף היא דומה לעניין של תיקון, ואף היא מדרבנן.
הדלקת נרות - איסור מן התורה, ובוודאי אסור בבין השמשות.
ולעומת זאת, הקלו חכמים בזמן בין השמשות, שהוא זמן של ספק, בשלושה דברים:
"מעשרין את הדמאי" - פירות שנקנו מעם הארץ, שאינו מוחזק כמקפיד על הלכות מעשרות. מחמת החשש יש להחמיר ולהפריש מעשרות שוב, והפרשה זו מותרת בבין השמשות.
"ומערבין" - לכאורה קשה, שהרי בתחילת המשנה נאמר שיש לשאול קודם לכן אם עירבו, ומשמע שאין לערב בבין השמשות. מסבירה הגמרא שמדובר כאן דווקא בעירובי חצרות, שאינם אלא מדרבנן, וקולתם גדולה יותר, ולפיכך מותר לעשותם. אך עירוב תחומין - שלכמה דעות הוא מן התורה, ולדעות אחרות הוא לכל הפחות מדרבנן שיש לו סמך בפסוקים - אין לעשותו בבין השמשות.
"וטומנין את החמין" - מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל.
ואף על פי שבדרך כלל אסרו חכמים על אדם להטמין את מאכליו בשבת, מכל מקום בבין השמשות התירו. שכן כל החשש שבהטמנה בשבת הוא שמא ימצא האדם שהתבשיל כבר אינו חם ויבוא לחתות בגחלים וכיוצא בזה, וחשש זה אינו קיים בבין השמשות, משום שבשעה זו ההנחה היא שכל המאכלים עודם חמים. רק בשעה מאוחרת יותר עשוי להתעורר החשש שהמאכל כבר אינו חם ושמא יתפתה האדם לחתות בגחלים - אך לא בבין השמשות.