לפנינו משנה ז' בפרק ט"ז במסכת שבת. משנה זו עוסקת בהיתר לטלטל כלים בשבת אף לצורך דבר שהוא מוקצה, כל עוד הכלי המטולטל עצמו אינו מוקצה.
לשון המשנה:
"כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תחרוך בקורה" - מותר להפוך קערה על גבי הלהבה, כדי שלא תשרוף את קורת הבית. היתר זה קיים אף על פי שהאש עצמה מוקצה, ובלבד שייעשה הדבר באופן שלא יכבה את האש, שאף זה אסור.
"ועל צואה של קטן" - מותר לכפות כלי על הצואה ולכסותה.
"ועל עקרב שלא תישוך" - מותר לכפות כלי על עקרב, כדי שלא ישוך.
שיטת רב יצחק:
בגמרא מובאת דעתו של רב יצחק, הסובר כי "אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל" - אין מטלטלים כלי אלא לצורך דבר שאינו מוקצה. לפי שיטתו קשה: כיצד מותר לכפות את הקערה לצורך הנר, שהוא מוקצה? מתרץ רב יצחק שהמשנה עוסקת במקרה שבו נזקק האדם למקום שבו מונחת הקערה, ועליו לטלטלה בלאו הכי. מאחר שהקערה מיטלטלת ממילא, רשאי אף להניחה במקום המועיל לדבר המוקצה.
"ועל צואה של קטן":
הגמרא מבהירה כי אין זו כוונת המשנה כפשוטה, שהרי צואה של קטן דינה כגרף של רעי וכעביט של שופכין, שמותר לטלטלם בשבת מחמת מיאוסם, ואין צורך בהיתר של כפיית כלי. אלא המשנה עוסקת בצואה של תרנגולת, שאין היא מונחת במקום שיש בו דין גרף של רעי, אלא בחוץ בחצר, ויש חשש שהילד ישחק בה. אף במקרה זה מותר לכסותה, כדי שהילד לא ישחק בה בשבת. ומה שנקטה המשנה "על צואה של קטן" - היינו שהכיסוי נעשה לצורכי הקטן.
"ועל עקרב שלא תישוך":
היתר זה נובע מכך שמדובר במלאכה שאינה צריכה לגופה: אין האדם מבקש לתפוס את העקרב, אלא רק שלא ישוך, ואין הוא זקוק לעקרב כלל. התנא של משנתנו סובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה - כלומר, מלאכה שאינה נעשית לצורך שלשמו נעשתה במשכן - פטור עליה, ואין כאן אלא איסור דרבנן. ומאחר שיש כאן חשש סכנת נפשות, מותר לכסותו אפילו לכתחילה.
דעת רב יהודה:
אולם המשנה מביאה את דעתו של רב יהודה, הסובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, אף שאין היא נעשית לצורכי המשכן. אמר רב יהודה: מעשה שבא לפני רבן יוחנן בן זכאי במקום הנקרא ערוב, שכיסו עקרב בשבת כדי שלא ישוך, ואמר: "חוששני לו מחטאת" - חוששני שמא עבר על איסור שבת ויצטרך להביא קרבן חטאת.
לסיכום: במשנה זו למדנו שמותר לכפות כלי שאינו מוקצה אף לצורך דבר מוקצה: על הנר שלא יחרוך את הקורה, על הצואה שלא ישחק בה הקטן, ועל העקרב שלא ישוך. עמדנו על שיטת רב יצחק ש"אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל", ועל תירוצו שמדובר במי שנזקק למקום הכלי; על ביאור הגמרא ש"צואה של קטן" עניינה צואת תרנגולת שבחצר; ועל היסוד של מלאכה שאינה צריכה לגופה - שלדעת תנא משנתנו פטור עליה ומותר אף לכתחילה במקום סכנה, ואילו לדעת רב יהודה חייב עליה, וכפי שחשש רבן יוחנן בן זכאי מחטאת.