שבת, פרק עשירי, משנה ו'. משנה זו עוסקת בסדרה של מעשים שנחלקו בהם התנאים האם יש בהם איסור מלאכה מן התורה או שאין בהם אלא איסור דרבנן.
לשון המשנה:
"הנוטל ציפורניו זו בזו או בשיניו, וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו, וכן הגודלת, וכן הכוחלת, וכן הפוקסת - רבי אליעזר מחייב, וחכמים אוסרים משום שבות".
פירוט המקרים:
"הנוטל ציפורניו זו בזו או בשיניו" - אדם החותך את ציפורניו שלא באמצעות כלי, אלא מקלפן בציפורני היד השנייה או נוטלן בשיניו. יש בכך חיוב אפשרי משום גוזז בשבת.
"וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו" - וכן הדין במי שמסיר בידיו את שער ראשו, את שפמו או את זקנו, שלא כדרך הרגילה.
"וכן הגודלת" - אישה הקולעת את שערה בשבת בצורת קליעה מסובכת, ויש אפשרות שיהיה בכך משום בונה.
"וכן הכוחלת" - המשתמשת באיפור הצובע את הפנים, ויש בכך אפשרות של צובע בשבת.
"וכן הפוקסת" - נחלקו המפרשים בהגדרת מעשה זה: יש אומרים שהוא סירוק השיער בצורה היוצרת חלוקה בשיער, ויש אומרים שהוא סוג מסוים של איפור צובע. לפי ההסבר הראשון יהיה בכך משום בונה, ולפי ההסבר השני משום צובע.
מחלוקת רבי אליעזר וחכמים:
רבי אליעזר מחייב: אף שנטילת הציפורניים או השיער נעשית בדרך שאינה היעילה ביותר, עדיין נחשב הדבר לעבירה מן התורה. וכן הדין בשאר פעולות התיקון והייפוי שנמנו במשנה.
וחכמים אוסרים משום שבות: כל אלו אסורים מדרבנן בלבד. נטילת השיער או הציפורניים בדרך מסורבלת זו אינה עבירה מן התורה, משום שנעשתה בשינוי מן הדרך הרגילה. וכן הטיפול בשיערה של האישה והאיפור - אין בהם איסור תורה.
התולש מעציץ נקוב:
התולש מעציץ נקוב חייב. אף שהצמח גדל בעציץ ולא בקרקע, הנקב שבעציץ יוצר חיבור בין העפר שבתוכו לבין העפר שעל הקרקע, ולפיכך נחשב העציץ כמחובר לקרקע. אך בעציץ שאינו נקוב - פטור, שכן אין הצמח נחשב כגדל מן הקרקע, ואין בעקירתו משום תולש.
רבי שמעון חולק ואומר שאף בעציץ נקוב אין הצמח נחשב כגדל מן הקרקע, ואין בתלישתו איסור תורה בשבת.
לסיכום: במשנה זו למדנו סדרה של מעשים הנעשים בשינוי או שיש בהם צד של גוזז, בונה וצובע - נטילת ציפורניים ושיער שלא בכלי, גודלת, כוחלת ופוקסת. רבי אליעזר מחייב בהם מן התורה, וחכמים אוסרים משום שבות בלבד. כמו כן עמדנו על דין התולש מעציץ נקוב, שחייב מפני שהנקב מחברו לקרקע, ועל שיטת רבי שמעון הפוטר אף בעציץ נקוב.