TheWholeTorah.aiBeta

שבת פרק א' משנה ו': שביתת כלים

לימוד בחברותא

שבת, פרק א', משנה ו'. משנה זו ממשיכה בנושא המרכזי של הפרק: המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בשאלה האם אדם מצווה לוודא שהחפצים שבבעלותו - ואפילו החפצים הדוממים והכלים שבבעלותו - לא יעשו מלאכה בשבת.

לשון המשנה:

  • "בית שמאי אומרים: אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור" - אין להניח אגודות של פשתן לתוך התנור. היו רגילים להכניסן לתנור כדי לחממן, כחלק מתהליך עיבוד הפשתן.

  • "אלא כדי שיהבילו מבעוד יום" - אין לעשות זאת אלא אם כן יספיק הפשתן להתחמם לגמרי בעודו ערב שבת.

  • "ולא את הצמר ליורה" - כן אין להכניס צמר לתוך יורה או סיר שעל האש יחד עם החומרים הדרושים לצביעתו, שכן הוא נצבע בתוך אותה יורה שעל האש.

  • "אלא כדי שיקלוט העין" - אין לעשות זאת אלא אם כן יש די זמן שיקלוט הצמר את המראה, כלומר את הצבע, לפני כניסת השבת.

  • "ובית הלל מתירין" - בית הלל מתירים את הדבר, שהרי אין כאן אלא היתר לכליו ולחפציו של אדם לעשות מלאכה בשבת.

סייגי הגמרא:

הגמרא מציינת לגבי הצביעה, ולכאורה הדבר יחול אף לגבי התנור, כי מדובר בסיר שכבר אינו על האש. שכן אם הוא על האש, כפי שנראה בהמשך המסכת, קיים חשש שמא יבוא לחתות בגחלים כדי לזרז את התהליך.

עוד אומרת הגמרא שיש להעמיד בסיר אטום, שאטמוהו כדי למנוע את פתיחתו. אילולא היה אטום, היה חשש שמא ישכח האדם ויפתח את הסיר ויבחוש בו, ובכך יתחייב משום מלאכת בישול בשבת. כדי להימנע מכל אלה נדרשים שני הסייגים גם יחד, ואף לדעת בית הלל:

  • שאין הסיר עומד על האש.

  • שהמכסה אטום, כדי שלא יבוא לבחוש בו.

דוגמה נוספת לשביתת כלים:

בית שמאי מביאים דוגמה נוספת לעניין שביתת כלים, שלא ליתן לכליו של אדם לעשות מלאכה:

  • "אין פורסין מצודות חיה ועופות ודגים" - אין לפרוס מלכודות לחיות בר, לעופות או לדגים.

  • "אלא כדי שיצודו מבעוד יום" - אלא אם כן הדבר מסודר באופן שילכדו בהן קודם השבת.

  • "ובית הלל מתירין" - בית הלל מתירים, ואף אם הצידה מתרחשת בשבת עצמה, הרי אין האדם עושה את המלאכה אלא כליו עושים אותה, ולדעתם אין בכך איסור.

לסיכום: במשנה זו נמשכת מחלוקת בית שמאי ובית הלל בעניין שביתת כלים - בפשתן שבתנור, בצמר שביורה ובמצודות החיה, העופות והדגים. בית שמאי מצריכים שתושלם המלאכה, או לכל הפחות תתחיל להיקלט, מבעוד יום, ואילו בית הלל מתירים אף שהמלאכה נמשכת בשבת, שכן הכלים הם העושים ולא האדם. הגמרא הוסיפה שני סייגים: שלא יהא הסיר על האש, שמא יחתה בגחלים, ושיהא מכוסה באופן אטום, שמא יבוא לבחוש ויתחייב משום בישול.