שבת, משנה ו. משנה זו דנה בשאלה אילו שיירים של הערלה מעכבים את המילה מלהיחשב כמילה שנעשתה כראוי.
המשנה מונה את הקרעים והשיירים של הערלה המעכבים את המילה. ישנם חלקים הדוקים משיירי הערלה המהווים בעיה, שבנוכחותם לא קיים האדם את מצוות המילה, וישנם כאלה שראוי להסירם אך אין הם מונעים מן האדם את קיום המצווה.
אילו ציצין מעכבים את המילה:
"בשר החופה את רוב העטרה" - העטרה היא הכתר שבסוף האבר. אם שיירי הערלה מכסים את רובה, בין בגובהה ובין ברוחבה, הדבר מעכב, ויש להשלים את המילה כראוי כדי לקיים את המצווה.
נפקא מינה נוספת: הלכה היא שערל - מי שלא נימול כלל או שלא נימול כראוי - אסור באכילת תרומה. לפיכך אדם שנותרו בו ציצין המעכבים את המילה, אינו אוכל בתרומה אף אם כהן הוא.
בעל בשר - מפני מראית העין:
מצב שבו הילד שמן מאוד, והמילה אמנם נעשתה בשלמותה, אלא שהשומן מכסה את אותו חלק של האבר וגורם למראה כאילו נותרו ציצין המעכבים. במקרה כזה יש לתקן את הדבר מפני צורת המראה, ולקצץ מעט בתהליך המילה, אף על פי שמן הדין המילה נעשתה כתיקנה.
מל ולא פרע:
הפריעה היא קילוף הקרום שמתחת לערלה ומשיכתו לאחור. "מל ולא פרע את המילה - כאילו לא מל": אם נעשתה המילה בלא פריעה, יש לחזור ולעשות את הפריעה בנוסף למילה.
ובשבת: העושה את המילה בלא פריעה מחלל את השבת, שכן עשה חבורה והוציא דם בלא שקיים את מצוות המילה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי בשר החופה את רוב העטרה, בגובה או ברוחב, מעכב את המילה ואוסר את בעליו בתרומה; שבעל בשר מתקנים אצלו את המראה אף שהמילה שלמה; ושמל ולא פרע - כאילו לא מל, ובשבת אף מתחייב בחילול שבת.