משנה ו' בפרק זה עוסקת בסוגים שונים של פעילות גופנית וטיפול בגוף בשבת, ובשאלה אילו מהם נחשבים צורה של ריפוי האסור בשבת, ואילו מהם מותרים.
סיכה ומישמוש בבני מעיים:
פותחת המשנה ומתירה לאדם לסוך את גופו בשמן ולמשמש בבטנו. היתר זה מותנה בכך שהדבר ייעשה בשינוי מדרך החול - למשל, שנתינת השמן והמישמוש ייעשו בבת אחת, באופן שונה מן הדרך הנהוגה במהלך השבוע.
הפעולות שאסרה המשנה:
"מתעמלין" - התעמלות מאומצת, שכוונתה לאמץ את הגוף עד כדי הזעה, נחשבת סוג של רפואה. הרמב"ם כותב שמדובר בסוג של עיסוי מזרחי, שבו אדם היה דורך על גבו של חברו עד שהלה מזיע. כל פעילות גופנית מאומצת המביאה לידי מאמץ והזעה היא בכלל "מתעמלין", ואינה מותרת.
צחצוח הגוף במברשת - אסור, משום שנחשב כפעילות של יום חול. אולם אדם שהתלכלך רשאי ליטול את המברשת ולנקות בה את עצמו.
ירידה לחורדימא - חורדימא היה שמו של נהר שקרקעיתו בוץ חלקלק ביותר, והחשש היה שמא יחליק היורד לתוכו, בגדיו יירטבו לגמרי ויבוא לידי סחיטה. יש המבארים באופן מעט שונה, שמדובר באזור שיש בו מעין חול טובעני. אין זה בהכרח חשש של סכנת נפשות, אלא חשש שאדם ייתקע ויידרש לקרוא לעזרה, ולא רצו שייעשה הדבר בשבת.
"אפיקטרסין" - נטילת משקה שנועד לגרום לאדם להקיא, הנחשבת סוג של רפואה. הדבר דומה מאוד לסירופ ההקאה הניטל כאשר אדם בלע רעל, או כדי לגרום לעצמו להקיא. אולם הגמרא אומרת שמותר לאדם להכניס את אצבעו לתוך גרונו כדי להקיא, אם הוא זקוק לכך.
עיצוב הקטן - אין ליישר את עצמותיו ואת חוט השדרה של תינוק שנולד, כפי שנהגו לעשות. אך מותר לעטוף את התינוק בדרך הנקראת בלשוננו חיתול.
החזרת השבר - אין להחזיר עצם שבורה למקומה ולקבעה במקומה הראוי בשבת. מדובר במקרה שאין בו סכנת נפשות.
למעשה, ההלכה בגמרא היא שמותר לקבע עצם במקומה הראוי בשבת, שלא כדברי המשנה.
מי שנפרקה ידו או רגלו:
דרך הריפוי המקובלת במקרה זה כללה שפשוף האבר בחוזקה במים קרים. על כך אומרת המשנה שאין לנענע ולטרוף את האבר בחוזקה במים קרים, שכן זו פעולת ריפוי. אולם מותר לו לרחוץ את האבר במים קרים בדרכו הרגילה, ואם נתרפא מאליו - נתרפא. זו הדרך שבה הדבר מותר בשבת.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי סיכה ומישמוש בבני מעיים מותרים בשינוי מדרך החול, ואילו התעמלות מאומצת המביאה לידי הזעה, צחצוח הגוף במברשת, ירידה לחורדימא, אפיקטרסין, עיצוב הקטן והחזרת השבר - אסורים. כן עמדנו על ההיתרים שבצדם: ניקוי המלוכלך, הכנסת אצבע לגרון, עטיפת התינוק, ורחיצת האבר שנפרק כדרכו, שאם נתרפא - נתרפא.