שבת פרק ח' משנה ה': שיעורים להוצאה

אנו ממשיכים במסכת שבת. משנה זו ממשיכה ועוסקת בשיעורים השונים לחיוב הוצאה בשבת.

"אדמה":

הכוונה לסוג אדמה, מעין חימר, ששימשה לעשיית חותמות. השיעור המחייב הוא כדי לעשות חותם - כמות אדמה המספיקה לחותם של מרצופים, שהם מיכלים גדולים מאוד ששימשו למשלוח, שנהגו לחתום אותם בחותמות העשויות אדמה. זוהי דעתו של רבי עקיבא. וחכמים אומרים: לא חותם גדול של שקי האריזה הגדולים, אלא כחותם האיגרות, שהיה קטן יותר.

"זבל וחול הדק":

זבל הוא דשן מפרש בהמות, ועמו נמנה אף חול דק. שיעורם: כדי לזבל קלח של כרוב - דעתו של רבי עקיבא. וחכמים אומרים שיעור קטן יותר: כדי לזבל כרישה, שתיל כרישה אחד.

"חול הגס":

לעומת החול הדק שהוזכר, כאן מדובר בחול גס יותר. שיעורו: כדי ליתן על מלוא כף גדולה של סיד, כלומר כף מלאה טיח, שהחול היה אחד ממרכיביו. כמות חול כזו, המספיקה להוסיף לכף של טיח, היא המחייבת בשבת משום הוצאה.

"קנה":

קנה ראוי: שיעורו כדי לעשות ממנו קולמוס - במקום נוצה, אפשר היה להשתמש בקנה לכתיבה.
קנה שאינו ראוי: אם היה עב מדי ואי אפשר לעשות ממנו קולמוס מחמת עוביו, או שהיה מרוסס ונדרס ואין בו עוד צורה הראויה לקולמוס - נמדד שיעורו לפי שימושו להסקה: כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים, ביצה המתבשלת במהירות. המשנה מתייחסת לביצת תרנגולת, כשהיא טרופה ונתונה באילפס שכבר הוחם. ואין הכוונה לזמן בישולה של הביצה כולה, אלא כדי בישול כגרוגרת ממנה בלבד.

שיעור ההוצאה בשבת בכללותו הוא כגרוגרת. לפיכך גם במלאכה זו, שהיא בעקיפין עניין של הוצאה - שכן השיעור נקבע לפי הכמות שאפשר לבשל בה - נמדד הדבר לפי שיעור הגרוגרת של אותה ביצה.

המאמר המקורי

אות שבת ח:ה

אֲדָמָה, כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כְּחוֹתַם הָאִגְּרוֹת. זֶבֶל וְחֹל הַדַּק, כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵשָׁא. חֹל הַגַּס, כְּדֵי לִתֵּן עַל מְלֹא כַף סִיד. קָנֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קֻלְמוֹס. וְאִם הָיָה עָב אוֹ מְרֻסָּס, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בוֹ בֵיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָאִלְפָּס: The measure that determines liability for carrying out earth on Shabbat is equivalent to the seal of large sacks; this is the statement of Rabbi Akiva. Earth was used to seal the openings of sacks so that any tampering would be evident. And the Rabbis say: The measure for liability is much smaller, equivalent to the seal of letters. The measure that determines liability for carrying out manure and fine sand is equivalent to that which is used to fertilize one stalk of cabbage; this is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis say: The measure that determines liability for carrying it out is equivalent to that which is used to fertilize a leek, which is less than that used for cabbage. The measure that determines liability for carrying out coarse sand is equivalent to that which is used to place on a full spoon of plaster. The measure that determines liability for carrying out a reed is equivalent to that which is used to make a quill. And if the reed was thick and unfit for writing, or if it was fragmented, its measure for liability is equivalent to that which is used to cook an egg most easily cooked, one that is already beaten and placed in a stew pot.