שבת, משנה ה'. המשנה שלפנינו ממשיכה לעסוק במלאכת הכותב, ומונה שורה של אופנים שבהם אין הכותב חייב - מצד חומר הכתיבה, מצד אופן הכתיבה ומצד תוצאתה.
כתיבה בחומרים שאינם מתקיימים:
הכותב שלא בדיו, אלא באחד מאלה:
מי פירות - כגון מיץ של ענבים או של פירות יער וכיוצא בהם.
אבק דרכים - שכתב באבק שעל הדרך.
אבק הדיו היבשה שבקסת - שנטל את הדיו היבשה שנצטברה בקסת וכתב בה.
וכן בכל דבר אחר, שאו שהדיו עצמה אינה מתקיימת, או שהדבר שכותבים בו אינו מתקיים.
אופני כתיבה משונים:
הכותב בגב ידו.
הכותב ברגלו.
הכותב בפיו.
הכותב במרפקו או בפרק זרועו.
בכל המקרים הללו קובעת המשנה שפטור, שכן זוהי דרך כתיבה משונה.
כתיבה שאין בה כדי שתי אותיות:
למדנו שהחיוב הוא בכותב כדי שתי אותיות. מה הדין כאשר לא נכתבו שתי אותיות חדשות?
המשלים אות אחת - היה לפניו כתב קיים והשלימו בכתיבת אות אחת בלבד; אין די בכך.
המחדש כתב שנמחק - היה לפניו כתב שנמחק מעט, והוא מבקש לרעננו וכותב על גביו; אף זה אינו מספיק.
וכן המתכוון לכתוב אות אחת בלבד וכתב שני זייני"ן: אות זו בכתיבת ספר תורה מורכבת למעשה משני זייני"ן, וכך היא נראית. אם באיזשהו אופן לא חיבר ביניהן, ונמצא בידו שתי אותיות - כיוון שכוונתו הייתה לאות אחת בלבד, אינו חייב.
שתי אותיות שאינן נקראות יחד:
כתב אות אחת בקרקע ואות אחת בקורה שבבית, והן רחוקות מאוד זו מזו.
כתב שתי אותיות על שני כתלים שונים.
כתב שתי אותיות בשני דפי פנקס.
בשני המקרים האחרונים אי אפשר לקרוא את האותיות יחד, שכן אינן קרובות זו לזו כדי שייקראו כאחת. בכל המקרים הללו פטור, שאין זו כתיבת שתי אותיות יחד באופן קבוע.
אות אחת המסמלת מילה שלמה:
מה הדין בכותב אות אחת ומציב לצדה גרש, כמצוי הרבה בעברית, לציון מילה שלמה? כגון הכותב את האות אל"ף עם גרש, המסמלת 'אדון', או את האות רי"ש עם גרש, המסמלת 'רבי'. הרי כתב שני דברים שונים, אך רק אחד מהם אות, והשני אינו אלא גרש.
רבי יהושע בן בתירא מחייב - שכן מאותה אות אחת ומאותו קו קטן נוסף מבינים הכול מילה שלמה.
וחכמים פוטרים - שכן עדיין אין כאן שתי אותיות.
לסיכום: במשנה זו מנינו את האופנים שבהם אין הכותב חייב: כתיבה בחומרים שאינם מתקיימים או על דבר שאינו מתקיים; כתיבה בדרך משונה - בגב היד, ברגל, בפה ובמרפק; כתיבה שאין בה כדי שתי אותיות חדשות, בין בהשלמה ובין בחידוש כתב שנמחק, וכן המתכוון לאות אחת וכתב שני זייני"ן; שתי אותיות הרחוקות זו מזו ואינן נקראות יחד; ולבסוף מחלוקת רבי יהושע בן בתירא וחכמים באות אחת המסמלת מילה שלמה.