שבת, משנה ה. משנה זו דנה בשאלה כמה ימים לאחר לידת התינוק עשויים לחלוף עד לקיום מצוות המילה, וזאת מחמת שני גורמים: ספק באיזה יום נחשב היום השמיני, ושבת או יום טוב החלים סמוך ליום שבו הייתה נעשית המילה כדרכה.
לשון המשנה: "קטן נימול לשמונה, לתשעה, לעשרה, ולאחד עשר, לשנים עשר, לא פחות ולא יותר" - תינוק נימול שמונה ימים לאחר לידתו, ולעיתים תשעה ימים, עשרה, אחד עשר ואף שנים עשר ימים לאחר לידתו. לעולם לא פחות משמונה ימים ולא יותר משנים עשר.
שני כללים עומדים ביסוד החשבון:
מילה הנעשית קודם היום השמיני אינה מקיימת את מצוות המילה כלל, ולפיכך אין למול ביום שקיים ספק שמא הוא היום השביעי.
רק מילה בזמנה בוודאות דוחה שבת ויום טוב; מילה שלא בזמנה, וכן מילה שיש ספק אם היא בזמנה, אינה דוחה אותם.
"הכיצד?" - פירוט המקרים:
לשמונה - "כדרכו": במצב הרגיל נימול התינוק שמונה ימים לאחר לידתו. נולד ביום שלישי, נימול ביום שלישי שלאחריו.
לתשעה - "נולד בבין השמשות": כאשר נולד התינוק בבין השמשות, שאין הכרעה בהלכה אם הוא יום או לילה, נולד ספק אם הוא תינוק של יום שלישי או תינוק של יום רביעי. אין למול ביום שלישי, שמא אינו אלא היום השביעי, ולכן יש להחמיר ולמול ביום רביעי - שאפשר שהוא כבר היום התשיעי.
לעשרה - נולד בבין השמשות של ערב שבת: אין למול ביום שישי הבא, שמא הוא היום השביעי; ואין למול בשבת, שכן ייתכן שהוא היום התשיעי, ומילה שאין ודאות שהיא בזמנה אינה דוחה שבת. לפיכך נימול ביום ראשון, שהוא היום הראשון שבו ודאי כבר חלה חובת המילה ואין בו חשש חילול שבת - אף שבוודאי אין הוא היום השמיני אלא היום העשירי.
לאחד עשר - יום טוב שלאחר השבת: נולד התינוק בבין השמשות של ערב שבת, ויום ראשון הוא יום טוב. כאן ידוע בוודאות שיום ראשון אינו יום המילה, שהרי חובת המילה חלה או ביום שישי או בשבת, ואין לחלל יום טוב עבור מילה שאינה בזמנה. לפיכך נימול ביום שני - אחד עשר יום מן הלידה.
לשנים עשר - שני ימים טובים שלאחר השבת: כגון שני ימי ראש השנה החלים ביום ראשון וביום שני, והתינוק נולד בבין השמשות של ערב שבת, בספק אם הוא תינוק של יום שישי או תינוק של שבת. אין למול ביום שישי, שמא הוא היום השביעי; לא בשבת, שמא הוא כבר היום התשיעי; ולא בימים ראשון ושני, שהם יום טוב, שכן רק מילה בזמנה דוחה יום טוב. לפיכך נימול ביום שלישי - שנים עשר יום לאחר הלידה.
קטן חולה:
המשנה מסיימת בהלכה נפרדת: תינוק חולה, שהמילה בשעת חוליו כרוכה בסכנה, אין מלין אותו עד שיבריא. הגמרא מבארת כי כאשר הייתה זו מחלה שהשפיעה על כל גופו, יש להמתין שבעה ימים מעת החלמתו מן המחלה, ורק לאחר מכן לקיים את ברית המילה.