בסיום המשנה הקודמת דנו היכן מותר להניח את האוכל שאדם מציל בשעת דליקה בשבת: האם דווקא לחצר שיש בה עירוב, או אף לחצר שאין בה עירוב. משנתנו באה ללמד כי לכל מקום שיהיה - ולפי כל שיטה בשאלת מקום ההצלה - רשאי האדם להוציא את כל הכלים שהוא נצרך להשתמש בהם.
היקף ההצלה - כלים, בגדים ועיטוף:
מלבד הכלים, רשאי האדם ללבוש כל בגד שעתיד להצטרך ללבוש באותה שבת, ולהתעטף בסודר או בטלית ובכל מה שהוא צריך להתעטף בו בשבת. כל אלו, הנצרכים לאותה שבת, מותר להוציאם לאותו מקום עצמו: לדברי הגמרא, לחצר שיש בה עירוב, ואף לחצר שאין בה עירוב.
שיטת רבי יוסי:
"אמר רבי יוסי" - רבי יוסי חולק על הקביעה שניתן להוציא כל מה שאפשר ללבוש, ומגביל את הדבר: "שמונה עשר בגדים" שאדם רגיל ללבוש בשבת - זו הכמות שמותר ללבוש בכל פעם. אין ללבוש שלושה מעילים זה על גב זה, אלא את הכמות הרגילה בלבד. אולם מותר לחזור ולעשות זאת מספר פעמים: בשונה מן האוכל, יכול האדם ללבוש את כמות הבגדים הרגילה, לחזור ולעשות כן שוב ושוב, ובלבד שלא ילבש בכל פעם יותר מן הכמות הרגילה.
אמירה לאחרים - "בואו והצילו עמי":
המשנה מלמדת שרשאי אדם לומר לאחרים שיצילו יחד עמו. לכאורה דומה הדבר למשנה הקודמת, שבה אמרנו כי המצולה הפקר בלאו הכי, שהרי המציל מוגבל בכמות שביכולתו להוציא. אולם כאן יש להבחין בין שני הביאורים:
לדעת רבי עקיבא איגר: כאן, בשונה מן האוכל, נתונה בידי בעל החפצים היכולת להמשיך ולהוציא שוב ושוב - בין לפי הערת הגמרא, על ידי לבישת שכבות רבות של בגדים, ובין לפי רבי יוסי, על ידי הליכות חוזרות ונשנות. משיש בידו אמצעי זה, אין החפצים הפקר. משום כך אין הוא נוקט בלשון המשנה הקודמת, "לך הוצא לעצמך", אלא בלשון של עזרה: לסייע לו להציל את חפציו יחד עמו, ואין הוא נותן אותם לאחרים במתנה.
לדעת אחרים: אף כאן החפצים הפקר, ושינוי הלשון נובע מטעם אחר: במקרה של האוכל במשנה הקודמת אין הכול שווים בכמות שביכולתם להוציא - יש שיכולים להוציא יותר, בהתאם למקום שבו הם סועדים ולשאלה אם כבר אכלו את סעודתם, הכול לפי השיטות השונות, ומשום כך נאמרה שם לשון "הוצא לעצמך". כאן, לעומת זאת, הכול שווים במידת מה שביכולתם להוציא.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי לאותו מקום שאליו מצילים מותר להוציא את כל כלי התשמיש, ללבוש כל בגד שנצרך לאותה שבת ולהתעטף בכל הצריך לעיטוף; שרבי יוסי מגביל ללבישת שמונה עשר בגדים בכל פעם, אך מתיר לחזור וללבוש שוב ושוב; וכן שרשאי אדם לומר לאחרים שיצילו עמו, ונחלקו הביאורים אם אמירה זו הפקר או בקשת סיוע בלבד.