שבת, פרק י"א, משנה ג'. משנה זו עוסקת בשני עניינים: הזורק חפץ ארבע אמות כנגד כותל, וחפץ שנזרק והתגלגל ממקום הנחתו המשוער.
"הזורק ארבע אמות בכותל":
המדובר באדם הזורק חפץ ארבע אמות ברשות הרבים כנגד כותל, כאשר החפץ נדבק בכותל - כגון פרי או דבר הנדבק. הדין תלוי בגובה שאליו הגיע החפץ:
"למעלה מעשרה טפחים - כזורק באוויר" - אם נדבק החפץ למעלה מעשרה טפחים, הרי זה כמי שזרק באוויר, שכן למעלה מעשרה טפחים אינו נחשב רשות הרבים אלא מקום פטור. לפיכך אין הזורק חייב, משום שלא נעשתה הזריקה ברשות הרבים.
"למטה מעשרה טפחים - כזורק בארץ" - אם נדבק החפץ למטה מעשרה טפחים, הרי זה כמי שזרק בארץ או סמוך לה, וחייב על זריקת חפץ ארבע אמות ברשות הרבים.
הגמרא מדייקת ומלמדת, שאף כאשר המרחק ממקום הזריקה כלפי מעלה עד לכותל הוא ארבע אמות מדויקות, אין אומרים שעובי הפרי עצמו ממעט את שיעור ארבע האמות; אלא מודדים את המרחק שעבר החפץ כלפי מעלה כנגד הכותל, והרי אלו ארבע אמות שלמות.
"זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות":
אדם שזרק חפץ מתוך כוונה שינוח בתוך ארבע אמות, והחפץ התגלגל ונח מחוץ לארבע אמות - פטור. בטעם הדבר נאמרו שני ביאורים:
אף שבסופו של דבר נח החפץ מחוץ לארבע אמות, כוונתו הייתה שינוח בתוך ארבע אמות, ומשום כך פטור.
יש המבארים כי החפץ נח לרגע קצר בתוך ארבע האמות בטרם המשיך והתגלגל אל מחוץ להן, ולפיכך פטור, שכן ההנחה הראשונה הייתה בתוך ארבע אמות.
"חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות":
אולם אם זרק אדם חפץ אל מחוץ לארבע אמות, והחפץ התגלגל ונכנס לתוך ארבע האמות - חייב. אף כאן שני אופני הסבר:
הגמרא מבארת שמדובר בחפץ שנח לרגע קצר מחוץ לארבע האמות בטרם התגלגל פנימה, ומשום כך חייב.
ויש מבארים שאף אם לא נחה החפץ כלל, די בכך ששהה זמן מה באוויר מעבר לארבע אמות כדי לחייב, אף על פי שלבסוף הגיע אל תוך ארבע האמות.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי בזורק כנגד כותל הכול תלוי בגובה: למעלה מעשרה טפחים - מקום פטור, ולמטה מעשרה טפחים - כזורק בארץ וחייב, ואין עובי החפץ ממעט את שיעור ארבע האמות. עוד למדנו כי בגלגול החפץ הולכים אחר תחילת ההנחה: זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל החוצה - פטור, וזרק חוץ לארבע אמות ונתגלגל פנימה - חייב.