שבת, פרק ט', משנה ג'. משנה זו ממשיכה לדון במקורות שבפסוקים להלכות שונות, ומביאה שלוש הלכות ואת מקורן בכתובים.
דין פולטת שכבת זרע:
ההלכה הראשונה עוסקת באישה הפולטת שכבת זרע לאחר ששימשה עם בעלה. הכלל הוא שהנוגע בשכבת זרע נעשה ראשון לטומאה וצריך לטבול במקווה. אף האישה צריכה לטבול לאחר התשמיש, אלא שאם פלטה שכבת זרע לאחר מכן - ואפילו לאחר שכבר טבלה במקווה - חוזרת ונטמאת, שהרי באה במגע עם שכבת הזרע.
ואולם אין הדבר כן אלא כל עוד הזרע ראוי. השאלה שבה עוסקת משנתנו היא באיזה שלב מאבד הזרע את כשירותו. בברייתא שבגמרא מובאות בעניין זה דעות שונות, ומשנתנו נוקטת כאחת מהן ומבקשת את מקורה בכתובים.
"מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה?" - מניין שאישה הפולטת שכבת זרע ביום השלישי לאחר ששימשה נחשבת טמאה, כלומר שהזרע עדיין קיים וראוי להוליד.
שנאמר במתן תורה, שנצטוו הבעלים והנשים לפרוש זה מזה ולא לשמש, כדי שיהיו האיש והאישה טהורים בשעת קבלת התורה. הפרישה נועדה לכך שאם תפלוט האישה שכבת זרע לאחר מכן, כבר יעבור הזמן שבו הזרע ראוי, ואף אם תפלוט לאחר שטבלה במקווה לא ייטמא אותה הדבר.
לשון הפסוק: "היו נכונים לשלושת ימים" - הכינו את עצמכם לשלושה ימים. וממשיך הפסוק (אף שאין הדבר מצוטט במשנה): "אל תגשו אל אישה", שלא יהיו יחסי אישות. מכאן שכל שלושת הימים יש בזרע חיות, ואף ביום השלישי חיותו קיימת והאישה נטמאת בפליטתו - ומשום כך נדרשו להמתין שלושה ימים.
הרחצת המילה ביום השלישי שחל בשבת:
ההלכה השנייה עוסקת בתינוק לאחר ברית המילה. התינוק נחשב כמי שיש בו סכנת נפשות, ולפיכך מותר לחלל עליו שבת ולרוחצו במים חמים לאחר המילה. אומרת המשנה: "מניין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת?" - מניין שמותר לרחוץ את הילד ביום השלישי למילתו כשהוא חל בשבת.
שנאמר בעניין שמעון ולוי, לאחר שגרמו לאנשי שכם למול את עצמם: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" - שהתקיפו אותם ביום השלישי בעת שהיו שרויים בכאבם. מכאן שהיום השלישי הוא זמן של כאב גדול. לפי חלק מן הדעות נלמד הדבר בקל וחומר, שכל שכן שמותר לחלל שבת בימים המוקדמים יותר; ויש אומרים שדווקא ביום השלישי נאמר הדין.
לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח:
ההלכה השלישית: "מניין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח?" - מניין שקושרים חוט אדום בראשו של השעיר הנשלח למדבר ביום הכיפורים כדי להיהרג.
שנאמר בישעיה: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" - שאם יהיו חטאיכם אדומים כצבעו האדום של השני, ילבינו כשלג. מכאן שיש לקשור חוט אדום, שכן החוט האדום מלבין לאחר שנמחלים החטאים.
לסיכום: משנה זו הביאה שלוש הלכות ואת מקורן בכתובים: טומאתה של פולטת שכבת זרע ביום השלישי, הנלמדת מ"היו נכונים לשלושת ימים"; היתר הרחצת המילה ביום השלישי שחל בשבת, הנלמד מ"ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים"; וקשירת לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, הנלמדת מ"אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".