שבת, פרק ה', משנה ג'. משנה זו מונה רשימה של דברים שאין הבהמה יוצאה בהם בשבת, ופותחת בלשון: "ובמה אין הבהמה יוצאה".
"לא יצא גמל במטוטלת":
המטוטלת היא כרית שהיו מניחים על גבי חטוטרתו של הגמל, ולעיתים היו קושרים אותה מתחת לזנבו, כדי שהרצועה שסביב הזנב לא תשרוט את הגמל. אין הגמל יוצא בה, מחשש שמא תיפול והאדם יטלטלנה ברשות הרבים. אולם הגמרא מבארת שאם המטוטלת קשורה בעת ובעונה אחת גם לחטוטרת וגם לזנב, אין חשש שתיפול, ולפיכך מותר לגמל לצאת בה בשבת.
"לא עקוד ולא רגול":
עקוד ורגול הם שני אופנים שונים של קשירת רגלי הבהמה:
עקוד - קשירת הרגל הקדמית אל הרגל האחורית. אין זו דרך רגילה של שמירה על הבהמה, ולפיכך אין היא יוצאה כך.
רגול - קשירה בתוך רגל אחת עצמה: מקפלים את הרגל במפרקה וקושרים את שני חלקיה זה לזה.
"וכן שאר כל הבהמות": דין זה אינו אמור בגמל בלבד, אלא בכל שאר הבהמות.
"לא יקשור גמל זה בזה וימשוך":
אין לקשור גמלים זה אחר זה ולמשוך אותם. הבעיה שבדבר אינה בעיה של טלטול, אלא שהדבר נראה כמי שמוליך את בהמותיו לשוק כדי למוכרן. אך "אבל מכניס חבלים לתוך ידו ומושך" - רשאי אדם לאחוז בידו את כל החבלים המובילים אל הגמלים ולהוליכם בדרך זו, שכן אין זו הדרך הרגילה למכירתם, ואין הדבר נראה כמוליך אותם לשוק למכירה.
הגמרא מוסיפה תנאי: כל עוד אין טפח מן החבל בולט מעבר לידו. שאם בולט טפח, נראה הדבר כנשיאת חבלים בשבת ולא כחבלים המחוברים לבהמה בלבד.
"ובלבד שלא יכרוך":
המשנה מסיימת שאותם חבלים המובילים מן הגמלים, שמותר להכניסם לתוך ידו, לא יכרוך אותם ויקשרם יחד. טעם הדבר אינו מדין שבת, אלא מחשש שעטנז: חבלי הגמלים - חלקם עשויים צמר וחלקם פשתן, וכאשר היד מתחממת מתוך התערובת של צמר ופשתן שנכרכו וניקשרו יחד, יש כאן בעיה של שעטנז, אף שאין כאן בעיה של שבת.
לסיכום: במשנה זו נמנו הדברים שאין הבהמה יוצאה בהם: מטוטלת שאינה קשורה בשני מקומות, מחשש שתיפול ויבוא לטלטלה; עקוד ורגול, שאינם דרך שמירה; וקשירת גמלים זה בזה, הנראית כהולכתם לשוק. עמדנו גם על היתר אחיזת החבלים ביד בתנאי שלא יבלוט מהם טפח, ועל האיסור לכרוך את החבלים יחד - לא מחמת שבת, אלא מחמת חשש שעטנז.