TheWholeTorah.aiBeta

שבת פרק י' משנה ג': אופן ההוצאה

לימוד בחברותא

שבת, פרק י', משנה ג'. משנה זו דנה באופן ובדרך שבה מוציא אדם מרשות היחיד לרשות הרבים, ובהבחנה שבין הוצאה כדרך המוציאים לבין הוצאה בדרך משונה.

לשון המשנה - אופני ההוצאה שחייבים עליהם:

"המוציא בין בימינו בין בשמאלו, בתוך חיקו או על כתפו - חייב". ואלו הם הפרטים:

  • "בין בימינו בין בשמאלו" - המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים בידו הימנית או בידו השמאלית. הגמרא מסיקה שמדובר במי ששולט בשתי ידיו.

  • "בתוך חיקו" - המוציא בחיבוקו.

  • "על כתפו" - נשיאה על הכתף.

"שכן משא בני קהת":

באשר לנשיאה על הכתף, מבארת המשנה כי היסוד לכך הוא נשיאתם של בני קהת: זו הייתה הדרך שבה נשאו את הכלים ואת כלי המשכן במדבר - על כתפיהם. מכאן מקורה של מלאכת ההוצאה, שהרי מלאכה זו נעשתה בבניית המשכן ומשום כך נאסרה בשבת. ומכאן אינדיקציה שנשיאה על הכתף אכן נחשבת דרך נשיאה רגילה.

אופני ההוצאה שפטורים עליהם:

  • "לאחר ידו" - על גב ידו. 'כלאחר יד' הוא מונח שאנו משתמשים בו באופן כללי לכל דרך משונה של עשיית מלאכה.

  • "ברגלו" - הנושא על רגלו.

  • "בפיו" - בתוך פיו.

  • "ובמרפקו" - בכיפוף המרפק.

  • "באזנו" - בתוך אוזנו.

  • "ובשערו" - בתוך שערותיו.

  • "ובפונדתו ופיה למטה" - חגורת כסף שפתחה מופנה כלפי מטה במקום כלפי מעלה, כך שהדברים עלולים ליפול ממנה. אין זו הדרך הרגילה לשאת בה.

  • "בין פונדתו לחלוקו" - בין בגדו התחתון לחולצתו.

  • "ובשפת חלוקו" - במכפלת בגדו.

  • "במנעלו, בסנדלו" - בתוך נעלו או בתוך סנדלו.

בכל אותם מקרים פטור הנושא, וטעמו של דבר מפורש במשנה: "שלא הוציא כדרך המוציאין" - לא הוציא ולא נשא בצורה שבה בני אדם מוציאים ונושאים דברים בדרך כלל. משאין זו הדרך הרגילה, אין כאן עבירה מן התורה אלא איסור מדרבנן בלבד.

לסיכום: המשנה מבחינה בין הוצאה כדרך המוציאים - ביד ימין או שמאל, בחיק או על הכתף (כמשא בני קהת במשכן), שעליה חייב - לבין הוצאה בדרך משונה, כגון לאחר יד, ברגל, בפה, במרפק, באוזן, בשיער, בפונדה שפיה למטה, בין הפונדה לחלוק, בשפת החלוק, במנעל ובסנדל, שעליה פטור מן התורה ואינה אלא איסור דרבנן.