משנה ג' במסכת שבת: אין אדם רשאי לשכור פועלים בשבת עבור עבודה שיעשו במהלך השבוע. חז"ל אסרו לדבר בשבת בענייני מלאכה של חול, מלאכה האסורה בשבת, וכיוצא בזה אין אדם רשאי לומר לאחר שישכור פועלים עבורו לצורך שלאחר השבת.
דיוקה של הגמרא - דיבור לעומת מחשבה:
הגמרא מבארת שהמשנה נקטה לשון זו כדי ללמדנו דיוק: אין אדם אומר לחברו בשבת לשכור לו פועלים, אך רשאי הוא לומר לו "פגוש אותי הלילה, במוצאי שבת", אף על פי ששניהם יודעים שכוונת הדברים היא לשוכרו כפועל במוצאי שבת. חז"ל אסרו את הדיבור בפה בענייני מלאכה בלבד, ואילו עצם המחשבה על עשיית מלאכה אינה בעיה. לפיכך, אף ששני הצדדים יודעים מהי מטרת הפגישה, כל עוד אין הדבר יוצא בפה ואין מפרטים את המטרה במפורש - הדבר מותר.
הליכה עד קצה התחום:
התחום הוא הגבול שמעבר לו אין אדם רשאי ללכת בשבת - אלפיים אמה מן העיר. המשנה קובעת שאין להחשיך על התחום, כלומר ללכת עד קצהו ולהמתין שם, כדי לצאת מן התחום מיד עם צאת השבת ולשכור פועלים או להביא פירות שייתלשו. שתי פעולות אלו אסורות בשבת, ולפיכך אין ללכת עד קצה התחום לצורך דבר שייעשה לאחר השבת ושאין אפשרות לעשותו בשבת עצמה.
לעומת זאת, מותר להחשיך על התחום לשם שמירה על פירות לאחר השבת, שכן שמירה מותרת אף בשבת עצמה. המניעה היחידה היא שאין אפשרות להגיע אל המקום, משום שהוא מחוץ לתחום; ומאחר שהשמירה הייתה מותרת אילו היה המקום בתוך התחום, מותרת ההליכה עד קצה התחום לשם כך.
יתרה מזו: משהגיע לשם, מותר לו להביא עמו פירות בשובו, אף שנקטפו, שהרי המטרה שלשמה הלך הייתה שמירה ולא קטיפה. הבאת הפירות נלווית לכך בדיעבד.
כללו של אבא שאול:
כלל אמר אבא שאול: "כל שאני זכאי באמירתו - רשאי אני להחשיך עליו". כלומר, כל דבר שמותר לאומרו בשבת לצורך עשייתו לאחר השבת, מותר אף להחשיך על התחום לצורכו. שני סוגי דברים נכללים בכלל זה:
דברים הכרוכים במצווה: כפי שיוזכר במשנה הבאה, יש ענייני מצווה שמותר לדבר בהם בשבת לצורך לאחר השבת, אף שהם כרוכים במלאכה. ומאחר שמותר להזכירם בשבת, מותר אף ללכת עד קצה התחום לשם עשייתם.
דברים שאינם מלאכה: כגון שמירה על פירות, שהיא מותרת אף בשבת עצמה בתוך התחום. ומאחר שמותר לדבר בהם, מותר להחשיך עליהם - כפי שנתבאר בעניין שמירת הפירות שמחוץ לתחום.
לסיכום: במשנה זו למדנו שאיסור שכירת הפועלים בשבת נובע מאיסור הדיבור בענייני מלאכה, בעוד המחשבה אינה נאסרה - ולפיכך רמיזה שאינה מפרטת את המטרה מותרת. עוד למדנו שאין להחשיך על התחום לצורך פעולה האסורה בשבת, אך מותר להחשיך לשם שמירה, ואף להביא עמו פירות בשובו. ואת הכול כלל אבא שאול: "כל שאני זכאי באמירתו - רשאי אני להחשיך עליו".
במשנה הבאה נעסוק בדברים הכרוכים במצווה, שבהם הותרו הן האמירה בשבת והן ההחשכה על התחום.