שבת, משנה ג'. כמו המשנה הקודמת, אף משנה זו עוסקת בעניינים הכרוכים בטרחה - כלומר בעשיית עבודה מרובה לצורך האכלת בהמה.
שלוש דרגות בהאכלת בהמה:
"אין אובסין את הגמל" - אין מפטמים את הגמל בהאכלה בכפייה. הגמלים מפורסמים ביכולתם להחזיק מעמד זמן רב ללא מזון, ולפיכך נהגו לדחוס בהם מזון מבעוד מועד כדי שיוכלו לעמוד במסעות ארוכים בהרבה. פיטום כזה בשבת כרוך בכמות מופרזת של עבודה.
"ולא דורסין" - אף זה אסור. אין המאכל נדחף כלפי מטה כדרך שנעשה באובסין, אך הוא מוכנס אל הגרון באופן שאין הבהמה יכולה להוציאו.
"אבל מלעיטין" - זה מותר: כאשר הגמל אינו רוצה לאכול, מכניסים את המאכל לתוך פיו, והבליעה נעשית על ידי הגמל עצמו.
"ואין ממרים את הגוזלים" - כדרך שנוהגים בעגלים: נוטלים מאכל, מערבבים אותו במים ושופכים אותו לתוך גרונם, עד שאין הם יכולים להעלותו בחזרה, והרי זה פיטום בכוח. פעולה זו אסורה. "אבל מלעיטין" - כדין הגמל, מותר להניח את המאכל במקום שביכולתם לפולטו בחזרה אם ירצו.
המשך היתרי ההאכלה:
"ומהלקיטין לתרנגולים" - מותר לתחוב מאכל לתוך פיהם של התרנגולים.
"ונותנין מים למורסן" - מותר ליתן מים לתוך המורסן, שכן אין בכך יצירת בלילה עיסתית. "אבל לא גובלים" - אסור לעשות זאת באופן של לישה ממש, שכבר יש בכך בעיה.
נתינת מים לבעלי חיים:
"ואין נותנין מים לפני ציפורים ולפני יונים שבשובך" - אין נותנים מים כדי שישתו הציפורים, וכן לא לפני היונים המצויות בשובך היונים, מפני שביכולתן למצוא מים בעצמן, ונמצא שזו טרחה שאינה נחוצה.
"אבל נותנין לפני אווזים ותרנגולים ולפני יוני הרדיסיות" - יוני הרדיסיות הן מין יונים שהורדוס המלך היה מגדל בארמונו. כל אלה, מאחר שהם שוהים בדרך כלל בסביבת הבית ואינם יוצאים אל השממה בעצמם, לא בהכרח יימצאו להם מים אלא אם כן יסופקו להם - ולפיכך מותר לספק להם מים.