מסכת שבת, פרק י"ח, משנה ג'. המשנה עוסקת בסיוע ללידה - בבהמה ובאדם - ביום טוב ובשבת.
יילוד בהמה ביום טוב:
המשנה קובעת כי "אין מיילדין את הבהמה", ומדובר בבהמה גסה. יילוד ממש, היינו הוצאת הוולד ממעי אמו, אסור ביום טוב וקל וחומר בשבת, מפני הטרחה והמאמץ הכרוכים בכך. וכידוע, אין דעת חז"ל (וכמובא במדרש רבה) נוחה מכך שיטריח אדם את עצמו ביום טוב.
אולם המשנה מתירה לסייע לבהמה, והסיוע כולל:
אחיזת הוולד הנולד ומניעת נפילתו לארץ.
לחיצה על בטן האם כדי שיֵצא העגל וכיוצא בו.
סיוע לאישה היולדת בשבת:
מכאן עוברת המשנה לדין שביולדת האדם: את האישה מיילדים בשבת ממש. מותר לקרוא לה מיילדת ממקום למקום, אף אם כרוך הדבר ביציאה מחוץ לתחום, ומותר לחלל עליה את השבת, שכן היולדת הרי היא בגדר חולה שיש בו סכנה.
לאחר הלידה:
לאחר שנולד התינוק מותר לקשור את חבל הטבור ולנתק את החיבורים שבין השליה לתינוק. כן נאמר שמותר אף לחתוך את חבל הטבור, וכך היא ההלכה.
וחותמת המשנה: "וכל צורכי מילה" - כל צורכי ברית המילה נעשים אף בשבת.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי יילוד בהמה אסור מחמת הטרחה, אך סיוע - אחיזת הוולד ולחיצה על בטן האם - מותר; ואילו את האישה מיילדים בשבת ככל הצורך, לרבות קריאת מיילדת מחוץ לתחום וחילול שבת, מפני שהיולדת היא חולה שיש בו סכנה, וכן קשירת חבל הטבור וחיתוכו לאחר הלידה.
בזאת מסתיים פרק י"ח, ודברי המשנה על צורכי המילה משמשים הקדמה לפרק י"ט, העוסק כולו בדיני ברית המילה.