משנה ג בפרק יז במסכת שבת עוסקת ב'קנה של זיתים'. מדובר בקנה חלול, קנה סוף, ששימש בעבודת הזיתים: כאשר הגיעו הזיתים לשלב ההבשלה, היו מניחים אותם בכלי הנקרא מעטן, שבו הבשילו במשך תקופה. באמצעות אותו קנה היו הופכים את הזיתים ובודקים אם הבשילו כדי הצורך, עד שניתן לסחוט מהם שמן.
שתי שאלות עומדות לדיון ביחס לקנה זה: האם הוא מקבל טומאה, והאם מותר לטלטלו בשבת.
דין הטומאה:
"אם יש קשר בראשו - מקבל טומאה" - לעיתים היו תוקעים בתוך הקנה מעין פקק או קשר. משנוצר בקנה חלל העשוי להכיל, הרי הוא בעל בית קיבול, ועשוי להישאר בו מעט שמן הנעצר על ידי אותו קשר. לפיכך הוא נחשב כלי ומקבל טומאה.
"ואם לאו - אינו מקבל טומאה" - כאשר אין בקנה קשר, אין לו בית קיבול, ואינו מקבל טומאה.
דין הטלטול בשבת:
אף על פי כן קובעת המשנה: "בין כך ובין כך ניטל בשבת" - בין שיש בו קשר ובין שאין בו, בין שיש לו בית קיבול ובין שאין לו, מותר לטלטלו בשבת, מפני שיש לו דין כלי. ואף שהוא כלי שמלאכתו לאיסור, שכן הוא משמש לתהליך סחיטת הזיתים האסור בשבת, מכל מקום מותר לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו: כאשר האדם נזקק לחפץ עצמו, או כאשר הוא נזקק למקום שהחפץ מונח בו.
לסיכום: קנה הזיתים מקבל טומאה רק כאשר יש קשר בראשו, העושה אותו בעל בית קיבול; ואילו לעניין טלטול בשבת - בכל אופן דינו ככלי שמלאכתו לאיסור, הניטל לצורך גופו ולצורך מקומו.