שבת פרק י"ט משנה ב': צרכי המילה בשבת

שבת, משנה ב'. אנו ממשיכים בהלכות מילה. המשנה פותחת: "עושין כל צרכי מילה בשבת" - ומפרטת אלו דברים נעשים בשבת לצורך המילה. כפי שלמדנו במשנה הקודמת, לדעת רבי עקיבא הותרו דווקא אותן מלאכות שלא ניתן היה לעשותן קודם השבת.

אלו הם צרכי המילה הנעשים בשבת:

חיתוך הערלה - המילה עצמה.
פריעה - משיכת העור הפנימי המכסה את הגיד לאחור.
מציצת הדם.

הנחת רפואות על מקום המילה:

מותר להניח על הפצע אספלנית, שהיא תחבושת מרפא, וכן כמון, שנהגו להניחו לצורכי רפואה. אולם את הכמון יש להכין ולשחוק מערב שבת. ומה הדין אם לא נשחק הכמון קודם השבת? מותר ללועסו בשיניים ולהניחו על הפצע, כלומר לעשות זאת בשינוי.

וכן ביין ושמן המשמשים אף הם לרפואה: אם לא טרפם וערבבם מערב שבת - אף שהיה בידו לעשות כן - אינו רשאי לערבם בשבת. אך רשאי ליתן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו לתוך הקערה, ואם נתערבו מאליהם, הרי זה מותר, ודי בכך כשינוי.

החלוק והכריכה:

נהגו לעשות מעין שרוול קטן שהיו מניחים על מקום המילה, כדי לשמור על העור שנמשך לאחור שלא יחזור ויכסה את האבר. שרוול זה אין לעשותו בשבת, ויש להכינו מערב שבת. אך מותר לכרוך סביב הפצע בד או מטלית.

הבאת המטלית בשבת:

לא הכין מטלית מערב שבת ולא הביאה לביתו - מותר לכרוך אותה סביב אצבעו ולהביאה כך, ואפילו מחצר אחרת שאין לו עמה עירוב. דרך רשות הרבים אסור להביאה, אך מחצר לחצר הותר.

וטעם הדבר: איסור ההעברה מחצר לחצר בלא עירוב אינו אלא מדרבנן, ולפיכך התירו להביאה בדרך של לבישה. אין זו לבישה גמורה - שאילו הייתה המטלית נחשבת בגד ממש, היה מותר לצאת בה אף לרשות הרבים. אלא זו לבישה חלקית בלבד, ודי בה להתיר במקום שהאיסור מדרבנן, ולא ברשות הרבים.

המאמר המקורי

אות שבת יט:ב

עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי מִילָה בְשַׁבָּת, מוֹהֲלִין, וּפוֹרְעִין, וּמוֹצְצִין, וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית וְכַמּוֹן. אִם לֹא שָׁחַק מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לוֹעֵס בְּשִׁנָּיו וְנוֹתֵן. אִם לֹא טָרַף יַיִן וְשֶׁמֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, יִנָּתֵן זֶה בְעַצְמוֹ וְזֶה בְעַצְמוֹ. וְאֵין עוֹשִׂין לָהּ חָלוּק לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט. אִם לֹא הִתְקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ וּמֵבִיא, וַאֲפִלּוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת: When the eighth day of a baby’s life occurs on Shabbat, he must be circumcised on that day. Therefore, one performs all the necessities of the circumcision, even on Shabbat: One circumcises the foreskin, and uncovers the skin by removing the thin membrane beneath the foreskin, and sucks the blood from the wound, and places on it both a bandage [ispelanit] and cumin as a salve. If one did not grind the cumin from Shabbat eve, he chews it with his teeth and places it on the place of circumcision as a salve. If he did not mix wine and oil on Shabbat eve, a mixture designed to heal and strengthen the child, this, the wine, is placed on the wound by itself and that, the oil, is placed by itself. And on Shabbat one may not make a pouch to place over the circumcision as a bandage ab initio, but he may wrap a rag over it as a dressing. If he did not prepare the bandage on Shabbat eve by bringing it to the place where the circumcision was performed, he wraps the bandage on his finger and brings it on Shabbat, even from a different courtyard. While the Sages permitted it to be brought, they required that it be performed in an unusual fashion, by wearing it in the manner of a garment.