בפרק העשירי במסכת שבת, משנה ב', נעסוק ברעיון של הוצאה בחלקים: מלאכת הוצאה הנעשית לא בבת אחת, אלא מעט מעט ובשלבים.
"המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה":
אדם המוציא מביתו אוכלין בשיעור הראוי לחיוב, ומניחם על האסקופה - המרפסת שבפתח הבית.
הגמרא מבארת כי לאסקופה הנידונה כאן דין כרמלית: אין היא רשות היחיד ואין היא רשות הרבים, אלא מעין דין ביניים המצוי בין שתי הרשויות. ומכאן:
מן התורה: מותר לטלטל מרשות היחיד לכרמלית ומכרמלית לרשות היחיד, וכן מכרמלית לרשות הרבים ומרשות הרבים לכרמלית.
מדרבנן: טלטול זה אסור.
לאחר שהניח את האוכלין על אסקופה זו, קובעת המשנה: "בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר - פטור" - בין אם המוציא עצמו נטלם מן האסקופה אל רשות הרבים, ובין אם אדם אחר עשה זאת.
מדוע? אף במקרה שהמוציא עצמו הוא שהשלים את ההוצאה, והחפץ היה מתחילה ברשות היחיד ולבסוף הגיע לרשות הרבים, אין כאן חיוב, מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת. ההוצאה לא נעשתה בפעולה אחת רצופה, אלא נעצרה באמצע בכרמלית, ורק לאחר מכן הושלמה.
"קופה שהיא מלאה פירות":
המקרה השני שבמשנה: קופה מלאה פירות שהונחה על "האסקופה החיצונה". אין זו האסקופה שנזכרה קודם לכן, שדינה כרמלית, אלא אסקופה שמעמדה כרשות הרבים: היא נמוכה בגובהה מן האסקופה הקודמת, ומצויה בתוך שלושה טפחים לרשות הרבים, ולפיכך נחשבת חלק מרשות הרבים.
לכאורה לפנינו הוצאה גמורה מרשות היחיד לרשות הרבים, אך המשנה מסייגת: "אף על פי שרוב הפירות מבחוץ - פטור, עד שיוציא את כל הקופה". מדובר במקרה שבו חלק מן הקופה עדיין מונח ברשות היחיד ואין היא כולה בחוץ, ואף שרוב הפירות שבתוכה כבר נמצאים באסקופה החיצונה שדינה רשות הרבים - אין כאן חיוב.
הטעם לכך: כל עוד הקופה מצויה בחלקה ברשות היחיד, אין המעשה נחשב הוצאה. הקופה מצרפת את כל הפירות שבתוכה ורואים אותם כמחוברים זה לזה, וכאילו מדובר בחפץ אחד. אילו היה מדובר בפרי אחד גדול, פשוט הדבר שכל עוד לא יצא כולו אין חיוב; והמשנה מחדשת שאף במקרה שלפנינו, שמדובר בחתיכות נפרדות ורובן כבר בחוץ ברשות הרבים, עצם היותן כולן בתוך קופה אחת, והקופה עצמה אינה עדיין כולה ברשות הרבים, מונע את קיום ההוצאה, ואין חיוב בשלב זה.
לסיכום: שתי הבבות שבמשנה מלמדות את עיקרון ההוצאה בחלקים: הוצאה שנעצרה באמצעה בכרמלית פטורה, שכן לא נעשתה המלאכה בבת אחת; וקופה מלאה פירות שרובם בחוץ - פטור עד שיוציא את כל הקופה, שכן הקופה מצרפת את הפירות לחפץ אחד שעדיין לא יצא כולו לרשות הרבים.