TheWholeTorah.aiBeta

שבת פרק ה' משנה ב': במה יוצאים בעלי החיים

לימוד בחברותא

שבת, פרק ה', משנה ב'. אנו ממשיכים בדיון באילו דברים רשאית הבהמה לצאת בשבת ובאילו לא.

"החמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו":

המרדעת היא כיסוי שהיו נותנים על גבי החמור כדי לחממו. החמור רשאי לצאת בה, אך בתנאי שהיא קשורה עליו; אם היא מונחת עליו בלבד, אין די בכך. הטעם: כאשר אינה קשורה, חוששים שמא תיפול, ואז יגביהנה הנוהג ויישאנה בעצמו ארבע אמות ברשות הרבים - מלאכה האסורה מן התורה.

הגמרא מבארת כי יש לקשור את המרדעת מערב שבת, שכן בכך מוכיח הבעלים במעשיו שהבהמה זקוקה לכיסוי זה, ושוב אין הוא נחשב עליה כמשא. קשירת המרדעת בשבת עצמה כרוכה בבעיה נוספת: הקושר נצרך להישען על הבהמה, והישענות על בעלי חיים או שימוש בהם אסורים בשבת מדרבנן. לפיכך, אף אם קשרה בשבת, לא יהיה מותר להוציא את החמור במרדעת.

הזכרים והרחלות:

  • "זכרים יוצאין לבובין" - האֵילים, שהם הזכרים, יוצאים כשקשור להם עור על אבר הזכרות, כדי למנוע מהם להזדווג עם הנקבות.

  • הרחלות - כבשות הנקבה יוצאות כשזנבן השמן קשור: לעיתים היו קושרים אותו למעלה, במצב מורם, כדי שהזכרים יוכלו להזדווג עמן; ולעיתים, להיפך, קושרים אותו למטה כדי שלא יוכלו להזדווג עמן - הכול לפי תקופת השנה.

  • "כבונות" - רחלות בעלות צמר מרובה יוצאות בכיסוי המגן על הצמר, שיישאר רך ולבן ולא יתלכלך.

"העזים יוצאות צרורות":

העזים יוצאות כשעטיניהן קשורים, בכיסוי מעין כפפה המותאמת לעטינים. לעיתים נעשה הדבר כדי לייבש את העטינים ולהפסיק את ייצור החלב, ולעיתים נקשר באופן רופף יותר, רק כדי שהחלב לא יטפטף לקרקע.

מחלוקת התנאים:

  • "רבי יוסי אוסר בכולן, חוץ מן הרחלין הכבונות" - לדעת רבי יוסי, בכל הדברים שנמנו עד כה במשנה אסור לבהמה לצאת בשבת. היתר אחד בלבד הוא מתיר: הרחלות היוצאות בכיסוי המגן על צמרן, הן הכבונות.

  • "רבי יהודה אומר: עזים יוצאות צרורות ליבש, אבל לא לחלב" - העזים יוצאות בכיסוי העטינים כאשר הוא קשור היטב לשם ייבוש החלב, ובאופן זה מותר בשבת. אך אם נקשר רק כדי לשמור על החלב - אסור, שכן קשירה רפויה עלולה ליפול, ויבוא האדם להגביהה ולטלטלה בשבת.

לסיכום: במשנה זו למדנו כי החמור יוצא במרדעת רק כשהיא קשורה לו מערב שבת, שאז ניכר שהיא לצורכו ואינה משא; הזכרים יוצאים לבובין, הרחלות בקשירת הזנב ובכבונות, והעזים בעטינים צרורות. רבי יוסי אוסר בכל אלו למעט הרחלים הכבונות, ורבי יהודה מתיר בעזים דווקא בקשירה לייבוש ולא בקשירה רפויה לשמירת החלב.