שבת, פרק ח', משנה ב'. המשנה ממשיכה לדון בשיעורי ההוצאה של פריטים שונים - כמות המינימום שבהוצאתה מתחייב הנושא בשבת.
שיעור החבל והגמי:
"המוציא חבל - כדי לעשות אוזן לקופה" - היו רגילים לעשות אוזניים לקופות מחבל, ולפיכך די בכמות המספיקה לעשיית אוזן כדי להתחייב.
"גמי - כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה" - זהו השיעור הדרוש לעשיית ידית לנפה ולכברה, שני סוגים שונים של נפות ששימשו לניפוי. למטרה זו לא השתמשו בחבל אלא בגמי, קנה גמיש יותר, ולכן זהו השיעור שנקבע לפריט זה.
רבי יהודה חולק ואומר: "כדי ליטול ממנו מידה מן הקטן" - השיעור הדרוש כדי למדוד את אורך רגלו של ילד לצורך עשיית נעל. שיעור זה קטן יותר, וזהו השימוש שנעשה לדעתו בקנה. ויש הסוברים שרבי יהודה חולק אף בשיעור החבל, שכן אף הוא יכול לשמש לאותה מטרה עצמה.
שיעור הנייר:
"נייר - כדי לכתוב עליו קשר מוכסין". קשר מוכסין היה מעין קבלה מידי גובי המס: היה מס על מעבר הנהר וכיוצא בזה, והמוכס היה לוקח פיסת נייר וכותב עליה אות מסוימת בגודל חריג, וזה היה הסימן לאדם שבצד השני שהמס שולם. זהו השיעור שבהוצאתו מתחייבים בשבת.
"המוציא קשר מוכסין":
המשנה ממשיכה וקובעת שהמוציא לרשות הרבים קשר מוכסין עצמו - הקבלה מגובה המס - חייב. לכאורה הדבר תמוה, שהרי זה עתה נאמר ששיעור הנייר הוא כדי לכתוב עליו קשר מוכסין. מבארים התוספות שכוונת המשנה היא שאפילו אם נכתב קשר המוכסין על קלף במקום על נייר, אף שבדרך כלל שיעורו של קלף גדול יותר - כדי לכתוב עליו את הפרשה הקטנה שבתפילין - כיוון שכבר השתמשו בו לצורך קשר מוכסין, אף שיעור קטן זה נחשב.
"נייר מחוק":
נייר שנמחק הכתב שעליו איבד את תפקידו לכתיבה, שכן ניכר בו שנמחק וניתן למחקו שוב. לפיכך שיעורו גדול יותר משיעור קשר מוכסין, והוא "כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון" - הכמות הנדרשת כדי לכרוך סביב פיה של צנצנת קטנה של פלייטון, שמן ריחני. כלי זה היה קטן מאוד ופיו צר ביותר, ומאחר שלא היו בידיהם פקקים, היו נוטלים נייר משומש וכורכים אותו סביב הפתח. זהו שיעורו של נייר מחוק.
לסיכום: במשנה זו למדנו את שיעורי ההוצאה של החבל (כדי לעשות אוזן לקופה), של הגמי (כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה, ולדעת רבי יהודה כדי ליטול ממנו מידה מן הקטן), של הנייר (כדי לכתוב עליו קשר מוכסין), של קשר מוכסין עצמו אף בכתיבתו על קלף, ושל נייר מחוק (כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון).