שבת, פרק ג', משנה ב'. במשנה הקודמת עסקנו בדינה של כירה - סוג של תנור שהיו לה שני פתחים בחלקה העליון, ועליהם היו מניחים סירים לבישול. למדנו כי כירה שהוסקה בקש ובגבבא אינה מייצרת כמות משמעותית של גחלים, ולפיכך אין בה חשש חיתוי בגחלים, ומותר להניח עליה מערב שבת קדירה של אוכל שתמשיך להתבשל בשבת. אולם אם הוסקה בעצים וכיוצא בהם, אסור להשהות עליה את הקדירה, אלא אם כן היא גרופה - שהוסרו ממנה הגחלים, או קטומה - שנתנו אפר על גבי הגחלים.
תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא:
משנתנו עוסקת בתנור. התנור הוא כלי שעיקר שימושו לאפייה בתוכו, וחומו רב לאין ערוך מחומה של כירה. משום כך גדול בו חשש החיתוי, אף כאשר מצויות בו גחלים מועטות בלבד. לפיכך שנינו: "תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא, לא יתן, בין מתוכו בין מעל גביו" - אף בהיסק של קש וגבבא נאסרו שני האופנים:
מתוכו - הנחת דבר לאפייה בתוך התנור.
מעל גביו - הנחת קדירה על גבי התנור מלמעלה.
ולא זו בלבד, אלא שאף גרופה וקטומה אינן מועילות בתנור: אף אם הוסרו הגחלים שנותרו בו, או שניתן אפר על גביהן, עדיין הדבר אסור - וזאת בשונה מדינה של כירה.
כופח:
המשנה מוסיפה ועוסקת בכלי שלישי, שחומו מצוי בין חומו של התנור לחומה של הכירה, והוא הכופח. הכופח נועד בעיקרו לבישול על גביו, ככירה, אלא שהכירה מלבנית ולה שני פתחים, ואילו הכופח מרובע ולו פתח אחד בלבד. ומכאן שני דיניו:
"הסיקוהו בקש ובגבבא - הרי הוא ככירה" - כשם שבכירה שהוסקה בקש אין חשש שמא יחתה בגחלים, כך בכופח, ומותר להניח עליו קדירה של אוכל מערב שבת ולהניחה להתבשל בשבת.
"בגפת ובעצים - הרי הוא כתנור" - גפת, שהם שיירי הזיתים הכתושים, וכן עצים, מייצרים גחלים. משהוסק בהם, דינו כתנור: אף בגרופה וקטומה - בהסרת הגחלים או בנתינת אפר על גביהן - אסור להניח את המאכל לא בתוך הכופח ולא על גביו מערב שבת כדי שיתבשל בשבת.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלוש מדרגות של חום: הכירה, שדינה הקל שנתבאר במשנה הקודמת; התנור, שחומו רב ולפיכך נאסר בו הן מתוכו והן מעל גביו אף בקש ובגבבא, ואף גרופה וקטומה אינן מתירות בו; והכופח, שדינו נקבע לפי סוג ההיסק - בקש ובגבבא הרי הוא ככירה, ובגפת ובעצים הרי הוא כתנור.